בְּמִדְבַּר י״ד · ל״א

וְטַ֨פְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֑ה וְהֵבֵיאתִ֣י אֹתָ֔ם וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מְאַסְתֶּ֖ם בָּֽהּ׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר: וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, והבאתי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה. אור החיים מבאר שלצד שאמר ה׳ ״כאשר דיברתם באוזני כן אעשה לכם״, והעם דיבר גם על טפם לרעה שיהיו לבז, בא ה׳ והוציא את הטף מן הכלל ואמר ״וטפכם והבאתי אותם״ - כלומר דווקא בהם לא יתקיים העונש, אלא אדרבה ייכנסו לארץ. כך הפסוק מבטא חסד בתוך העונש: הטף, שהעם חשש שיהיה לבז, הם הם שיזכו להיכנס לארץ ולדעת את טובה, בניגוד לגורל אבותיהם. המאיסה של הדור בארץ תתהפך להכרת טובתה בידי הבנים.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְטַּפְלְכוֹן דִי אֲמַרְתּוּן לְבִזָא יְהֵי וְאָעֵל יַתְהוֹן וְיֵדְעוּן יָת אַרְעָא דִי קַצְתּוּן בַּהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר וְגוֹ׳. לְצַד שֶׁאָמַר ״כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם״, וְהֵם דִּבְּרוּ גַּם עַל טַפָּם רָעָה, לָזֶה בָּא ה׳ וְהוֹצִיאָם מֵהַכְּלָל וְאָמַר ״וְטַפְּכֶם וְגוֹ׳ וְהֵבֵאתִי״ וְגוֹ׳, וְאָמַר וְהֵבֵאתִי בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר מִלְּבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָבַז אֶלָּא עוֹד לָהֶם טוֹבָה שֶׁיְּבִיאֵם ה׳ אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל