כִּ֣י כׇל־הָאֲנָשִׁ֗ים הָרֹאִ֤ים אֶת־כְּבֹדִי֙ וְאֶת־אֹ֣תֹתַ֔י אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי בְמִצְרַ֖יִם וּבַמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃

וינסו. כְּמַשְׁמָעוֹ:

זה עשר פעמים. שְׁנַיִם בַּיָּם וּשְׁנַיִם בַּמָּן וּשְׁנַיִם בַּשְּׂלָו וכוּ', כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת עֲרָכִין (דף ט"ו):

אֲרֵי כָל גֻבְרַיָא דַחֲזוֹ יָת יְקָרִי וְיָת אַתְוָתַי דִי עֲבָדִית בְּמִצְרַיִם וּבְמַדְבְּרָא וְנַסִיאוּ קֳדָמַי דְנַן עֲשַׂר זִמְנִין וְלָא קַבִּילוּ בְּמֵימְרִי

זה עשר פעמים. הטעם רבים והזכיר עשר בעבור היותו סך חשבון כי הוא סוף האחדים וראש העשרות שהם במחברת השנית:

עשר פעמים - הרבה. כמו: עשרת מונים. ואפו עשר נשים. עשר פעמים תכלימוני.

וינסו ויכעיסו כמו והא אינון נסיסין ולכך הסמ״‎ך דגושה.

וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁשָּׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים, פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳ עִמָּהֶם, לָזֶה יַקְפִּיד עַל שֶׁלֹּא קִבְּלוּ וְלֹא חָשׁוּ עַל קוֹלוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ.