בְּמִדְבַּר י״ד · ב׳

לו מתנו. הַלְוַאי וָמַתְנוּ:

וְאִתְרַעֲמוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ לְהוֹן כָּל כְּנִשְׁתָּא לְוַי דְמִיתְנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם אוֹ בְּמַדְבְּרָא הָדֵין לְוַי דְמִיתְנָא

וילונו. מבנין נפעל מהפעלים השניים הנראים לנפעל שלם:

וַיִּלֹּנוּ וְגוֹ׳ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ כָּל הָעֵדָה. טַעַם כֶּפֶל זִכְרוֹן הַמְּלִינִים, גַּם שִׁנּוּי הַזִּכָּרוֹן, לְצַד שֶׁכְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בִּכְלַל הַמְּלִינִים, אֲבָל דְּבָרִים שֶׁבָּאוּ בְּטַעֲנָה הָיוּ מִפִּי כְּלָלוּת הָעֵדָה הָרְאוּיִים לְדַבֵּר בְּטַעֲנָה עִם מֹשֶׁה. וְאָמְרוּ סֵדֶר בְּחִירַת הָרַע: חֲלוּקָּה רִאשׁוֹנָה ״לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְזֶה נִמְנַע מֵהֶם שֶׁכְּבָר יָצְאוּ, וּבָחֲרוּ בָּרָעָה יוֹתֵר מִמֶּנָּה שֶׁיָּמוּתוּ בַּמִּדְבָּר, וְזֶה יֶשְׁנוֹ בַּמְּצִיאוּת כִּי יְמִיתֵם בַּמִּדְבָּר. לָמָּה ה׳ מְבִיאָם לְמַדְרֵגָה רָעָה יוֹתֵר לָמוּת בַּחֶרֶב וְלִשְׁבּוֹת נְשֵׁיהֶם וְגוֹ׳, וְגָמְרוּ אוֹמֶר ״הֲלֹא טוֹב״ - פֵּרוּשׁ, אִם ה׳ לֹא יְמִיתֵם בַּמִּדְבָּר מַסְכִּימִין לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְמִיתוּם מִצְרַיִם וְתִהְיֶה נַפְשָׁם לָהֶם לְשָׁלָל. וְלֹא פָּחֲדוּ שֶׁיִּגְזֹר ה׳ עֲלֵיהֶם וִימִיתֵם בַּמִּדְבָּר וְלֹא יַגִּיעוּ לְמִצְרַיִם, כִּי זֶה הוּא מְבֻקָּשָׁם כְּאָמְרוֹ ״אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה״ וְגוֹ׳: