בְּמִדְבַּר י״ד · א׳

וַתִּשָּׂא֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

בעקבות דברי המרגלים כל העדה נושאת את קולה, והעם בוכה בלילה ההוא. רש״י מבאר ש״כל העדה״ מכוונת אל הסנהדראות, ראשי העם, שאף הם נסחפו אחר הבכי. אבן עזרא מדייק בלשון הפסוק ומבאר ש״את קולם״ הוא הפעול של ״ותשא״ וגם של ״ויתנו״, כלומר נשאו ונתנו את קולם בבכי. כך הפסוק פותח את תגובת העם לדיבת המרגלים: לא ויכוח ולא בירור, אלא בכי המוני וספונטני בלילה. חז״ל מלמדים שבכי זה של חינם הפך לבכי לדורות, ומעצם התיאור עולה עומק הכישלון הרוחני של הדור באותה שעה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כל העדה. סַנְהֶדְרָאוֹת (תנחומא יב):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲרֵימַת כָּל כְּנִשְׁתָּא וִיהָבוּ יָת קָלְהוֹן וּבְכוֹ עַמָא בְּלֵילְיָא הַהוּא

Onkelos Numbers

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

את קולם. פעול למלת ותשא גם ויתנו:

On Your Way

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְטַעַם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא - כִּי לְעֵת עֶרֶב בָּאוּ הַמְרַגְּלִים בְּאָהֳלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה, וּבַבֹּקֶר הִשְׁכִּימוּ וַיִּלּוֹנוּ כֻּלָּם עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה: ״וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם״ (דברים א כז), כִּי בְּאָהֳלֵיהֶם הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי נִרְגָּן. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תענית כט): הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזֶה רֶמֶז שֶׁבַּפָּרָשָׁה הוֹצִיאוּ זֶה, אֲבָל מִקְרָא מָלֵא הוּא (תהלים קו כד-כז): ״וַיִּמְאֲסוּ בְאֶרֶץ חֶמְדָּה וְלֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ. וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'. וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת״. אוּלַי יִדָּרֵשׁ זֶה מִפָּסוּק (לא): ״וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה״, יֹאמַר: וְטַפְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה בְּבֹא עֵת פְּקֻדָּתָם, כִּי אֲנִי פּוֹקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם עַתָּה שֶׁיֵּדְעוּ אֶת הָאָרֶץ יְדִיעָה בִּלְבַד, אֲבָל לֹא שֶׁיִּירְשׁוּ אוֹתָהּ לְדוֹרוֹת. וְהַכָּתוּב יִרְמֹז בְּכַיּוֹצֵא בָזֶה וְלֹא יִרְצֶה לִגְזֹר רָעָה רַק בְּעִנְיַן תּוֹכַחַת עַל תְּנַאי.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַתִּשָּׂא וְגוֹ׳ וַיִּבְכּוּ הָעָם. אָמְרוֹ הָעָם, וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁזָּכַר הַנּוֹשְׂאִים קוֹלָם, לוֹמַר כִּי לֹא כָּל הָעֵדָה בָּכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶלָּא חֵלֶק מֵהֶם, הֲגַם שֶׁבִּכְלָלוּת כֻּלָּם נָשְׂאוּ קוֹלָם לְדִבְרֵי הַמְּרַגְּלִים אֲשֶׁר הִפְלִיאוּ לְהַפְחִיד.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לה.; תענית כט.) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת, עַד כָּאן. וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיְתָה אָז, וְזֶה גָּרַם לָעָם בְּכִיָּה בַּלַּיְלָה הַהוּא לְדוֹרוֹת, וְאִם אָמַר הַכָּתוּב ״וַיִּבְכּוּ בַּלַּיְלָה״ הָיוּ חוֹזְרִים הַדְּבָרִים לָעֵדָה הַנִּזְכֶּרֶת אֲשֶׁר שָׁמְעוּ דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים.

Vocalized Edition