בְּמִדְבַּר י״ד · י״א

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַד־אָ֥נָה יְנַאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד־אָ֙נָה֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י בְּכֹל֙ הָֽאֹת֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּֽוֹ׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר למשה: עד אנה ינאצוני העם הזה, ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו. רש״י מבאר ש״עד אנה״ פירושו עד היכן, ״ינאצוני״ עניינו ירגיזוני, ו״בכל האותות״ - שבשביל כל הניסים שעשה להם היה עליהם להאמין שיש ביכולתו לקיים את הבטחתו. אבן עזרא מבאר ש״ינאצוני״ כמו יכעסוני, ו״בקרבו״ מלמד שהיו בתחילה לב אחד לטוב. כך הפסוק פותח את תגובת ה׳: לא כעס סתמי אלא תמיהה על כפיות התודה של העם, שראה ניסים גלויים ובכל זאת אינו מאמין ביכולת האלוקית להביאם אל הארץ.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עד אנה. עַד הֵיכָן:

ינאצני. יַרְגִּיזוּנִי:

בכל האתות. בִּשְׁבִיל כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם, הָיָה לָהֶם לְהַאֲמִין שֶׁהַיְכֹלֶת בְּיָדִי לְקַיֵּם הַבְטָחָתִי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עַד אֵימָתַי יְהוֹן מְרַגְזִין קֳדָמַי עַמָא הָדֵין וְעַד אֵימָתַי לָא יְהֵימְנוּן בְּמֵימְרִי בְּכֹל אָתַיָא דִי עֲבָדִית בֵּינֵיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ינאצוני. כמו יכעסוני ורבים חביריו:

וטעם בקרבו. לשון שהיו בתחלה לב אחד לטוב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳. הַמַּאֲמָר כָּאן בָּא לִמְנוֹעַ מֹשֶׁה מִלְּהִתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (שמות לב:י) ״הַנִּיחָה לִּי״, כְּמוֹ כֵן בְּמַעֲשֶׂה זֶה הִקְדִּים לוֹמַר אֵלָיו עִנְיָן הָאָמוּר בְּסָמוּךְ כְּדֵי שֶׁיִּמָּנַע מִלְּהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״לֵאמֹר״.

עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי וְגוֹ׳ וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אִם הֵם מְנַאֲצִים, מַה מָקוֹם לְהִתְרַעֵם עַל הֶעְדֵּר הָאֱמוּנָה? וְאוּלַי שֶׁכְּנֶגֶד הַמְּרַגְּלִים אָמַר ״יְנַאֲצֻנִי״, וּכְנֶגֶד שֶׁהֶאֱמִינוּ לָהֶם אָמַר ״לֹא יַאֲמִינוּ בִי״ שֶׁהִבְטַחְתִּים לָתֵת לָהֶם אֶת הָאָרֶץ:

עוֹד לְצַד שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל כַּת אַחַת מְנַאֲצִים שֶׁהִרְשִׁיעוּ וּפָקְרוּ, וּמַה גַּם לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (סוטה לה.) בְּפָסוּק ״לִרְגּוֹם אוֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה׳״ וְגוֹ׳ שֶׁהָיוּ זוֹרְקִים אֲבָנִים גַּם כְּנֶגֶד מַעְלָה, וּכְנֶגְדָּם אָמַר ״יְנַאֲצֻנִי״, וְכַת אַחַת מִתְפַּחֲדִים מֵהָעַמִּים וּכְנֶגְדָּם אָמַר ״לֹא יַאֲמִינוּ״, וּכְנֶגֶד שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אָמַר ״אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִישֶׁנּוּ״, כְּנֶגֶד שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ אָמַר אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְנִתְכַּוֵּן לִגְמֹר כְּנֶגֶד הַמְּנַאֲצִים וְאוֹרִישֶׁנּוּ פֵּרוּשׁ מֵעוֹלָם הַבָּא, וּשְׁתֵּי גְּזֵרוֹת אֵלּוּ נִתְקַיְּמוּ בַּמְּרַגְּלִים, שֶׁהִכָּה אוֹתָם ה׳ בַּדֶּבֶר דִּכְתִיב (במדבר יד:לז) ״וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים וְגוֹ׳ בַּמַּגֵּפָה״ וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קח:).

וְאָמְרוֹ וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, פֵּרוּשׁ - יַשְׁפִּיעַ בּוֹ וּבַעֲנָפָיו כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הָרָאוּי לָבֹא, מַה שֶׁלֹּא הָיָה בְּכֹחוֹ קוֹדֶם. וְאָמְרוֹ מִמֶּנּוּ, פֵּרוּשׁ - שֶׁהַגּוֹי עָצוּם יִהְיֶה מֵהָעָם הַמֻּזְכָּר בַּתְּחִלָּה, שֶׁיַּטֶּה ה׳ כָּל נְשָׁמוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּעָם וְיִטָּעֵם בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

עוֹד יִתְבָּאֲרוּ הַכְּתוּבִים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וְהוּא לְצַד שֶׁכְּבָר קָדַם מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּמַאֲמַר ה׳ שָׁם (שמות לב:י) וּתְשׁוּבַת מֹשֶׁה שֶׁבָּהּ נִצַּח אֶת הַדִּין וּבִטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה בַּטְּעָנוֹת הָאֲמוּרִים שָׁם, בַּעֲבוּר זֶה בָּא הָאֱלֹהִים לְדַבֵּר נֶגֶד טְעָנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְהִתְחִיל לוֹמַר עַד אָנָה, פֵּרוּשׁ אֵין קִצְבָה לְנִאוּץ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לוֹמַר הַעֲבֵר לָהֶם זֹאת וְאָפֵס כֹּחַ הַסַּבָּל. וּבָזֶה דָּחָה גַּם כֵּן לְטַעֲנַת מֹשֶׁה שֶׁיֹּאמְרוּ מִצְרַיִם בְּרָעָה הוֹצִיאָם, כִּי זֶה יִהְיֶה נִאוּץ הַגּוֹיִם פַּעַם אַחַת וְנִאוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵין לוֹ קִצְבָּה. גַּם בָּזֶה דָּחָה טַעֲנַת זְכוּת אָבוֹת, כִּי אֵין רָאוּי לְמֶלֶךְ גָּדוֹל וְרָם בָּרוּךְ הוּא לִסְבֹּל כָּל כָּךְ נִאוּצִין מִבֵּינֵיהֶם.

וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (שבת פט:) שֶׁהֵשִׁיבוּ הָאָבוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁאָמַר לָהֶם ״בְּנֵיכֶם חָטְאוּ״, אָמְרוּ לוֹ ״יִמָּחוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ״, שֶׁגַּם הֵם לֹא יַחְפְּצוּ בְּהַכְעָסוֹת ה׳ בָּרוּךְ הוּא. וּכְנֶגֶד טַעֲנַת ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא יִשְׁוֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֶּנּוּ לְהָבִיא רֹאשׁוֹ בְּעֹל הָאֱלֹהוּת כָּעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לָהֶם נַעֲשׂוּ הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, לָזֶה אָמַר כִּי לֹא הוֹעִיל לָהֶם מַה שֶׁרָאוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה אֵין הֶפְרֵשׁ לָהֶם לְצַד פְּרָט זֶה, אִם כֵּן ״אַכֶּנּוּ״ וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר, וּמָה אֶעֱשֶׂה לִשְׁבוּעַת הָאָבוֹת? - וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ שֶׁאַתָּה מִבְּנֵיהֶם לְגוֹי גָּדוֹל וְגוֹ׳. וַעֲדַיִן יֶשְׁנָהּ לְקֻשְׁיָא: וּבַמֶּה תִּהְיֶה בָּטוּחַ מֵהַבָּאִים תַּחְתֵּיהֶם שֶׁלֹּא יְנַאֲצוּ גַּם הֵם? לָזֶה אָמַר וְאֶעֱשֶׂה וְגוֹ׳ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיוּ הַנְּשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, פֵּרוּשׁ מֵהָעָם הַנִּמְצָאִים, שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִים לַקְּדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר מֵהָעָם הַהוּא שֶׁיּוּכַל עֲמוֹד בְּמִצְווֹת ה׳. וְתִמְצָא כִּי בְּאֶמְצָעוּת נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה יִסְתַּיֵּעַ עֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה קֹדֶשׁ וְיִמְאַס עֲשׂוֹת רַע, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (בראשית מ״ט:ג׳) ״רְאוּבֵן בְּכוֹרִי אַתָּה״ וְגוֹ׳. וְהָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם, לְצַד שֶׁהָיוּ תּוֹךְ קְלִפַּת מִצְרַיִם וְשִׁמְלַת שִׁבְיָם לֹא נִטְהֲרוּ מִמֶּנָּה בְּהֶחְלֵט, וְזֶה סִבָּה לְנָאֵץ, מַה שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֵן הָעָם הַיּוֹצֵא מִמֹּשֶׁה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל