בְּמִדְבַּר י״ד · י׳

וַיֹּֽאמְרוּ֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִרְגּ֥וֹם אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִ֑ים וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֗ה נִרְאָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

כל העדה אומרים לרגום את יהושע וכלב באבנים, וכבוד ה׳ נראה באוהל מועד אל כל בני ישראל. רש״י מבאר ש״לרגום אותם״ מוסב על יהושע וכלב, ו״כבוד ה׳״ עניינו שהענן ירד שם. אבן עזרא אף הוא מבאר ש״לרגום אותם״ מכוון ליהושע וכלב. כך הפסוק מתאר את שיא ההידרדרות: העם מבקש להרוג את שני המרגלים הנאמנים ששיבחו את הארץ, ודווקא ברגע זה מתגלה כבוד ה׳ באוהל מועד. הופעת הכבוד עוצרת את ההמון הזומם, ומסמנת את המעבר מתגובת העם אל תגובת ה׳ הישירה, שתבוא בפסוקים הבאים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לרגום אתם. אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב:

וכבוד ה'. הֶעָנָן יָרַד שָׁם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמָרוּ כָּל כְּנִשְׁתָּא לְמִרְגַם יַתְהוֹן בְּאַבְנַיָא וִיקָרָא דַיְיָ אִתְגְלֵי בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לרגום אתם. יהושע וכלב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳ לִרְגּוֹם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא נִרְגְּשׁוּ בְּמַאֲמָר רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר כָּלֵב ״עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ וְגוֹ׳ נוּכַל לָהּ״. וְנִרְאֶה כִּי לְדִבְרֵי כָּלֵב לֹא חָשְׁשׁוּ, לְפִי שֶׁדְּבָרָיו בְּטֵלִים מֵעַצְמָן, שֶׁאֵין עֵדוּת יָחִיד עוֹמֶדֶת לְגַבֵּי עֵדוּת רַבִּים, דִּכְתִיב (דברים יט:טו) ״עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים יָקוּם דָּבָר״, לָזֶה לֹא חָשׁוּ לִדְבָרָיו. מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁבָּאוּ יַחַד דִּבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, מֵעַתָּה הוּרְעָה עֵדוּת הַמְרַגְּלִים, כִּי דִּין שְׁנֵי עֵדִים כְּדִין מֵאָה עֵדִים (מכות ה.), וְעֵדוּת שְׁקוּלָה הִיא זֹאת, וְאֵין כָּאן עֵדוּת לֹא שֶׁל מְרַגְּלִים וְלֹא שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, וְחָזַר הַדִּין לְמַה שֶׁהָיָה קֹדֶם שִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, לָזֶה חָשׁוּ לָהֶם וְאָמְרוּ לִרְגּוֹם אוֹתָם.

וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִשְׂכִּילוּ לָדוּן עַל פִּי מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה לְהַכְחִישׁ דִּבְרֵי הָעֲשָׂרָה בְּדִבְרֵי הַשְּׁנַיִם, כֵּיוָן שֶׁדִּין הָעֵדוּת הוּא תְּרֵי כְּמֵאָה וּמֵאָה כִּתְרֵי. וְאֶפְשָׁר שֶׁדָּנוּ בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא פָּסוּל לְעֵדוּת בְּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְמֹשֶׁה, כִּי הָיָה מְשָׁרְתוֹ מִבְּחוּרָיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל