עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. כֶּפֶל הַלְּשׁוֹנוֹת יֵשׁ לְפָרֵשׁ בִּשְׁנֵי פָנִים. דֶּרֶךְ אֶחָד הוּא, שֶׁ״עָלֹה״ כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמַר, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו ד) ״וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה״, שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״גַּם עָלֹה״ קָאֵי עַל הַשְּׁכִינָה (מכילתא בשלח פר׳ ג) וְאַגַּבָּהּ יַעֲלֶה גַּם הוּא, כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ כָּאן, ״עָלֹה״ - אֵי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּ״עָלֹה״ שֶׁהַשְּׁכִינָה תַּעֲלֶה לְבֵית מְלוֹנָהּ, כִּי הָאָרֶץ הַהִיא מָלוֹן לַשְּׁכִינָה מִימוֹת עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צא:): צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי. וּכְשֵׁם שֶׁהַשְּׁכִינָה תַּעֲלֶה, כָּךְ אַגַּבָּהּ נַעֲלֶה גַּם אָנוּ הַדְּבֵקִים בַּה׳. ״כִּי יָכוֹל״, אֵי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּ״יָכוֹל״, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לָהֶם, וּכְשֵׁם שֶׁהוּא יָכוֹל לָהֶם כָּךְ נוּכַל גַּם אֲנַחְנוּ לָהֶם בִּיכֹלֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר עִמָּנוּ. וְהַמְרַגְּלִים אָמְרוּ, מֵעִקָּרָא דְּדִינָא פִּרְכָא, וְהַנָּחָה רִאשׁוֹנָה בִּלְתִּי צוֹדֶקֶת, וְלֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֲנַחְנוּ כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ, כִּבְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמְרוּ כֵן, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י.
דֶּרֶךְ שֵׁנִי הוּא, שֶׁאָמַר ״עָלֹה״, אֱמֶת שֶׁהָעֲלִיָּה אֶפְשָׁרִית הִיא, אַךְ ״נַעֲלֶה״ בִּתְנַאי זֶה, אִם אֲנַחְנוּ נְתַקֵּן מַעֲשֵׂינוּ, כִּי בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא, וַאֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת הֲכָנָה אֶל הָעֲלִיָּה עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֵן ״יָכוֹל״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַדַּאי יָכוֹל לָהֶם, אַךְ בִּתְנַאי זֶה שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נוּכַל עַל יְדֵי שֶׁנָּסִיר לֵב הָאֶבֶן מִקִּרְבֵּנוּ. וְהֵשִׁיבוּ הַמְרַגְּלִים, אִם בָּנוּ תָּלוּי הַדָּבָר אִם כֵּן אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כִּי אִם ה׳ לֹא יַעֲלֵנוּ מִזֶּה בְּרַחֲמָיו - מִצִּדֵּנוּ יִבָּצֵר וְנִמְנַע כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ הַיֵּצֶר הָרָע, כְּאָמְרוּ רז״ל (סוכה נב.): יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְכִִדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט שֶׁל תְּהִלִּים (לה י תשכג) עַל פָּסוּק ״מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ״, הַיְנוּ מִן הַיֵּצֶר הָרָע, עַיֵּן שָׁם.
