בְּמִדְבַּר י״ב · ח׳

פה אל פה. אָמַרְתִּי לוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה (שם), וְהֵיכָן אָמַרְתִּי לוֹ? בְּסִינַי - "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה'):

ומראה ולא בחדת. מַרְאֶה זֶה מַרְאֵה דִבּוּר, שֶׁאֲנִי מְפָרֵשׁ לוֹ דִּבּוּרִי בְּמַרְאִית פָּנִים שֶׁבּוֹ, וְאֵינִי סוֹתְמוֹ לוֹ בְחִידוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לִיחֶזְקֵאל (יחזקאל י"ז), "חוּד חִידָה" וְגוֹ'; יָכוֹל מַרְאֵה שְׁכִינָה? תַּ"ל (שמות ל"ג), "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (ספרי):

ותמנת ה' יביט. זֶה מַרְאֵה אֲחוֹרַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל"ג), "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (ספרי):

בעבדי במשה. אֵינוֹ אוֹמֵר בְּעַבְדִּי מֹשֶׁה, אֶלָּא בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה - בְּעַבְדִּי אַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ מֹשֶׁה, בְּמֹשֶׁה אֲפִלּוּ אֵינוֹ עַבְדִּי כְּדַאי הֱיִיתֶם לִירוֹא מִפָּנָיו, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא עַבְדִּי, וְעֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, וְהָיָה לָכֶם לוֹמַר אֵין הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ חִנָּם, וְאִם תֹּאמְרוּ אֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו - זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה (שם):

מַמְלַל עִם מַמְלַל מַלֶלְנָא עִמֵהּ בְּחֵזוּ וְלָא בְחִדְוָן וּדְמוּת יְקָרָא דַיְיָ מִסְתַּכַּל וּמָא דֵין לָא דְחֶלְתּוּן לְמַלָלָא בְּעַבְדִי בְמשֶׁה

פה אל פה אדבר בו. הטעם בלא אמצעי:

במראה ולא בחידות. הטעם שאראה לו הדבור כאשר הוא כצורת המשכן:

ולא בחידת. כמו הנשר הגדול:

ותמונת ה' יביט. כטעם הראני נא את כבודך או שהוא בהקיץ:

ותמנת ה׳‎ יביט מראה אחורים כדכתיב וראית את אחורי.

וּמַדּוּעַ יְרֵאתֶם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, חוֹזֵר ה׳ וְטוֹעֵן שֶׁהָיָה לָהֶם לְשַׁעֵר בְּדַעְתָּם כִּי הוּא עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה׳, וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה עָוֶל לֹא הָיָה ה׳ מַסְכִּים עַל יָדוֹ, אֱמוֹר מֵעַתָּה בַּה׳ דִּבַּרְתֶּם שֶׁהִסְכִּים עַל יָדוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ מַדּוּעַ וְגוֹ׳ בְּעַבְדִּי. וְאָמְרוֹ בְמֹשֶׁה פֵּרוּשׁ, אָדָם שֶׁהוּא מֻבְחָן לְגָדוֹל בְּעֵינֵי ה׳ תַּחְשְׁדוּהוּ בְּדָבָר מְגֻנֶּה. וְאֶפְשָׁר שֶׁרָמַז עוֹד לָהֶם בְּאָמְרוֹ בְמֹשֶׁה עַל שֶׁדִּבְּרוּ בְּפָנָיו וְהִכְלִימוּהוּ בְּדִבְרֵיהֶם כְּמַאֲמַר רַזַ״ל שֶׁכָּתַבְתִּי (במדבר יב:א).