לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. כָּאן שׁוֹאֲלִים הַמְפָרְשִׁים, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְרַצָּה יִתְרוֹ לָלֶכֶת עִמָּהֶם בְּהַבְטָחָה רִאשׁוֹנָה, מָה הוֹסִיף לוֹ מֹשֶׁה כְּשֶׁאָמַר לוֹ שֵׁנִית ״וְהָיָה הַטּוֹב אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ״. וְעוֹד, לָמָּה קְרָאוֹ חוֹבָב עַכְשָׁיו. וְעוֹד, שֶׁאָמַר ״נֹסְעִים אֲנַחְנוּ״ וּ״לְכָה אִתָּנוּ״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ, אוֹ תִּסַּע אִתָּנוּ. וְעוֹד, ״וַיֹּאמֶר לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי אֵלֵךְ״, תַּרְתֵּי ״אֵלֵךְ״ לָמָּה לִי. וּמָה שֶּׁאָמַר ״דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל״ - לְיִשְׂרָאֵל הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר.
וְנִרְאֶה שֶׁלְּשׁוֹן הֲלִיכָה נוֹפֵל עַל תְּנוּעַת הָרַגְלַיִם לְבַד, הַמַּעֲתִיקִין אֶת הָאָדָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַף בִּהְיוֹתוֹ הוֹלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן דַּעְתּוֹ קְשׁוּרָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָלַךְ מִשָּׁם. אֲבָל לְשׁוֹן נְסִיעָה, הַעֲתָקָה כּוֹלֶלֶת לְגוּפוֹ וּלְמַחֲשַׁבְתּוֹ מִכֹּל וָכֹל. כִּי מִטַּעַם זֶה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ״ (בראשית יב א), כִּי בַּהַתְחָלָה וַדַּאי מִסְתָּמָא עֲדַיִן נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּבֵית אָבִיו, וּלְסוֹף נֶאֱמַר (שם יב ט): ״הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה״, תְּחִלָּה הָיָה הוֹלֵךְ וְאַחַר כָּךְ נוֹסֵעַ הַנֶּגְבָּה, כִּי נַשַּׁנּוּ אֱלֹהִים אֶת כָּל בֵּית אָבִיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחוֹבָב״, הֶעְלִים מִמֶּנּוּ שֵׁם יִתְרוֹ, כִּי אוּלַי יַחֲשׁוֹב שֶׁקָּשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת (יבמות מז:), כִּי כָל יָתֵר כְּנָטוּל דָּמֵי, וְעַל שֵׁם זֶה הוּא נִקְרָא יִתְרוֹ, וְאִם כֵּן מִסְתָּמָא לֹא יַקְרִיבוּהוּ כָּרָאוּי, עַל כֵּן שִׁנָּה שְׁמוֹ מִן יִתְרוֹ לְחוֹבָב לִרְמוֹז לוֹ עַל מָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י יט) ״וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר״, שֶׁיִּהְיֶה חָבִיב עֲלֵיהֶם. עַל כֵּן שָׁאַל מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּלֵךְ. וְאָמַר ״נֹסְעִים אֲנַחְנוּ״, כִּי לְגַבֵּי אֶצְלֵנוּ נִקְרָא נְסִיעָה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצָאנוּ מִשָּׁם, כִּי אֵין לָנוּ שָׁם נַחֲלָה וְכֶרֶם וּמִשְׁפָּחָה. אָמְנָם לְגַבֵּי דִּידָךְ נִקְרָא הֲלִיכָה מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ ״לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה׳ דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל״, רוֹצֶה לוֹמַר צִוָּה לָנוּ לְהֵטִיב עִם מִי שֶׁמִּדַּבֵּק בָּנוּ. וְשַׁיָּךְ בָּזֶה לוֹמַר ״עַל יִשְׂרָאֵל״ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד א) ״וְנִלְוָה עֲלֵיהֶם הַגֵּר וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב״, כִּי לְשׁוֹן ״עַל״ מְשַׁמֵּשׁ עַל הַתּוֹסֶפֶת שֶׁעַל הָעִקָּר. ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ״, הָיָה חָרָה לוֹ שֶׁהִזְכִּיר לוֹ לְשׁוֹן הֲלִיכָה לְחָשְׁדוֹ שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ עֲדַיִן מְשׁוֹטֶטֶת בְּאַרְצוֹ וּבִמְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת הָיְתָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ חֲבִיבָה עָלָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה מְסַלֵּק אֲפִלּוּ מַחֲשַׁבְתּוֹ מִכֹּל וָכֹל מִן אַרְצוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ, וְהָיָה לוֹ חֵשֶׁק מִכֹּל וָכֹל לִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה.
וְעַל זֶה אָמַר ״כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ״, זֶה יִקָּרֵא הֲלִיכָה כְּשֶׁאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי לְגַיֵּר אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, כִּי אָז וַדַּאי תָּמִיד תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתִּי מְשׁוֹטֶטֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ זֶה אֲשֶׁר נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בּוֹ. ״וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ״, מֵעוֹלָם לֹא חֲשַׁדְתִּיךָ שֶׁבְּשׁוּבְךָ לְבֵיתְךָ תִּשְׁכַּח הַמַּעֲמָד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, אֶלָּא דָּאַגְתִּי מֵאַחַר שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי בְרָע הוּא, וְכָל הַחֲנִיּוֹת הֵם בִּתְרַעֲמוּת וּמַחֲלוֹקֶת וּתְלוּנָה, אוּלַי בַּעֲבוּר זֶה לֹא יַעֲלֶה בִּרְצוֹנְךָ לָשׁוּב אֶצְלֵנוּ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ״, כִּי בְּמִלַּת ״אוֹתָנוּ״ חָתַם כָּל הָעִנְיָן וּבָא לוֹמַר, יָרֵא אֲנִי פֶּן תִּהְיֶה הָעֲזִיבָה מֵאִתָּנוּ ״כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר״, וְ״עַל כֵּן״ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, וְרוֹצֶה לוֹמַר עַל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ, שֶׁכָּל הַחֲנִיּוֹת הָיוּ בְּתַרְעוֹמֶת עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳, עַל כֵּן אֲנִי דּוֹאֵג פֶּן לֹא תָּשׁוּב אֵלֵינוּ, וְאַף בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתְּךָ עַל אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ לֵאמֹר, מִי יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכּוֹנָה בְּשָׁלוֹם שָׁמָּה, לֹא כַּחֲנִיּוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵם בְּתַרְעוֹמֶת כָּאָמוּר. לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָנוּ אַל תַּעֲזֹב, כִּי בָּזֶה תִּהְיֶה מְזַכֶּה הָרַבִּים, וְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ עָלֶיךָ לִלְמוֹד קַל וָחוֹמֶר מִמְּךָ, שֶׁאִם אַתָּה עָזַבְתָּ אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ וּשְׂרָרָתְךָ וּבָאתָ לִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה, קַל וָחוֹמֶר יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״, וּזְכוּת הָרַבִּים יִהְיֶה תָּלוּי בְּךָ. ״וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ״, כִּי עִקַּר צוֹרֶךְ דָּבָר זֶה הוּא בִּהְיוֹתְךָ הוֹלֵךְ עִמָּנוּ וּמַחֲשַׁבְתְּךָ מְשׁוֹטֶטֶת בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ, בִּרְאוֹתְךָ קִלְקוּל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּינֵינוּ, וְעַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִין בְּיוֹתֵר אוֹתְךָ כְּדֵי לְזַכּוֹת הָרַבִּים. ״וְהָיָה הַטּוֹב אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ עִמָּנוּ״, עַל יוֹשֶׁר מַעֲשֵׂינוּ, ״וְהֵטַבְנוּ לָךְ״, וּמִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ, כִּי מֵאַחַר שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה סִבָּה אֶל תִּקּוּן עִנְיָנֵינוּ וּזְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בְּךָ, אִם כֵּן מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמְּךָ. וְאָז שָׁתַק יִתְרוֹ וְנֶעְתַּר לוֹ, כִּי זְכוּת הָרַבִּים גָּדוֹל.
וּבְדֶרֶךְ פְּשׁוּטוֹ, מִתְּחִלָּה הִבְטִיחוֹ בְּטוֹבָה גּוּפָנִית, בְּאָמְרוֹ ״וְהֵטַבְנוּ לָךְ״, וְלֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם, וְלֹא רָצָה לְקַבֵּל כִּי אָמַר אֵלֵךְ אֶל אַרְצִי וְשָׁם יִהְיֶה לִי טוֹבָה הַרְבֵּה. וְאַחַר כָּךְ הִבְטִיחוֹ בְּטוֹבָה רוּחָנִית, שֶׁיִּהְיֶה מִכְּלַל הַסַּנְהֶדְרִין שֶׁנִּקְרְאוּ עֵינֵי הָעֵדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״, וְאָמַר ״וְהָיָה הַטּוֹב אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ עִמָּנוּ״, הִזְכִּיר הַשֵּׁם בְּטוֹבָה רוּחָנִית זוֹ, כִּי יִתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עָלָיו, וְנֶעְתַּר לוֹ. וְכֵן הָיָה לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קו.) שֶׁמִּבְּנֵי יִתְרוֹ זָכוּ וְיָשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית כוּ׳, וּבְוַדַּאי הָיָה זֶה מֵהַבְטָחַת ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״.
