בְּמִדְבַּר י׳ · כ״ט

חבב. הוּא יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'), וּמַה תַּ"ל "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"? מְלַמֵּד שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא; וְשֵׁמוֹת הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ, "יִתְרוֹ" עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה, "חוֹבָב" עַל שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְכוּ' (ספרי):

נסעים אנחנו אל המקום. מִיָּד - עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אָנוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, שֶׁבְּמַסָּע זֶה הָרִאשׁוֹן נָסְעוּ עַל מְנָת לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁחָטְאוּ בְּמִתְאוֹנְנִים; וּמִפְּנֵי מָה שִׁתֵּף מֹשֶׁה עַצְמוֹ עִמָּהֶם? שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו וּכְסָבוּר שֶׁהוּא נִכְנָס (עי' שם):

וַאֲמַר משֶׁה לְחוֹבָב בַּר רְעוּאֵל מִדְיָנָאָה חֲמוֹהִי דְמשֶׁה נָטְלִין אֲנַחְנָא לְאַתְרָא דִי אֲמַר יְיָ יָתֵהּ אֶתֵּן לְכוֹן אִיתָא עִמָנָא וְנוֹטֵיב לָךְ אֲרֵי יְיָ מַלֵיל לְאַיְתָאָה טָּבָא עַל יִשְׂרָאֵל

מצאנו שצפורה היא בת רעואל כי כן כתוב ויתן את צפרה בתו ועוד להשקות צאן אביהן אל רעואל אביהן והנה חובב הוא בן רעואל והנה הוא אחי צפורה ולפי שקול הדעת הוא יתרו בעבור חנותנו במדבר ואמר על דבר יתרו כאשר בא אל המדבר אשר הוא חנה שם ואם יטעון טוען כי הכתוב אמר על יתרו חותן משה יש להשיב כי דרך המקרא לקרוא אבי הנערה ואחיה חותן והעד לחובב בן רעואל המדיני חותן משה וכבר נתברר שחובב אחי צפורה וקראו חותן משה ואם אמר אין חותן משה דבק עם חובב רק עם רעואל התשובה מבני חובב חותן משה ורבים אמרו שחובב הוא יתרו והוא אבי צפורה ורעואל היה זקנה ואמר הכתוב אל רעואל אביהן כאשר אמר יעקב אלהי אבי אברהם ואמר הכתוב בתו כאשר אמר על בלשצר שהוא בן נבוכדנצר והוא בן בנו וחכמינו אמרו שבעה שמות היו לו ליתרו ושבעים פנים לתורה:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב - כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי (שמות ב טז) כִּי חוֹבָב שֵׁם חָדָשׁ שֶׁקָּרְאוּ לְיִתְרוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁב לְתוֹרַת יִשְׂרָאֵל, כִּי זֶה דֶּרֶךְ כָּל הַמִּתְגַּיֵּר, כִּי לַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר. וְהִנֵּה מֹשֶׁה חִלָּה פָנָיו לָלֶכֶת עִמָּהֶם, וְאָמַר לוֹ סְתָם ״וְהֵטַבְנוּ לָךְ״, וְהוּא חָשַׁב שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ מִן הַשָּׁלָל כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וְצֹאן וּבָקָר, וְלֹא תִהְיֶה לוֹ נַחֲלָה בְתוֹכָם. וְעַל כֵּן לֹא הָיָה חָפֵץ וְעָנָה ״כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ״, כִּי שָׁם לִי נַחֲלָה וּנְכָסִים וְכָבוֹד. אָז אָמַר לוֹ מֹשֶׁה ״אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ״, כִּי מִדַּעְתְּךָ הַמִּדְבָּר תִּהְיֶה לָנוּ לְעֵינַיִם בְּכִבּוּשׁ הָאֲרָצוֹת וְתוֹרֵנוּ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָהּ, וּמִכָּל הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' לָנוּ נֵטִיב לָךְ, רָמַז לָתֵת לוֹ אֲחֻזָּה בָּאָרֶץ טוֹבָה בִּשְׂכָרוֹ עַל טָרְחוֹ וְעֶזְרָתוֹ אֲשֶׁר יַעַזְרֵם בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ. וְעַל דַּעְתִּי כִּי נִתְרַצָּה אֵלָיו בָּזֶה וְעָשָׂה כֵן כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי שָׁם (שמות יח א). וְכָךְ אָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (בכורים פ״א ה״ד): בְּנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה מְבִיאִין וְקוֹרִין, דִּכְתִיב "לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ״:

לחובב - הוא יתרו, כדכתיב: מבני חובב חותן משה.

נסעים אנחנו פירש״‎י שיתף משה את עצמו עמהם עדיין לא נגזרה גזרה וכסבור שהוא נכנס חז״‎ק שהרי בפ׳‎ שמות פירש״‎י שלח נא ביד תשלח אין סופו להכניסם לארץ ולפי הפשט שתף משה עצמו עמהם אמר עכשיו יאמרו ישראל אם מי שעשה נסים והוציאנו ממצרים ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס איך אנו נכנסין. ד״‎א מפני יתרו שלא יאמר אם משה אינו נכנס איך אכנס אני.

והטבנו לך מן השלל אבל לתת לו חלק בארץ לא היה הרשות בידם.

לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. כָּאן שׁוֹאֲלִים הַמְפָרְשִׁים, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְרַצָּה יִתְרוֹ לָלֶכֶת עִמָּהֶם בְּהַבְטָחָה רִאשׁוֹנָה, מָה הוֹסִיף לוֹ מֹשֶׁה כְּשֶׁאָמַר לוֹ שֵׁנִית ״וְהָיָה הַטּוֹב אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ״. וְעוֹד, לָמָּה קְרָאוֹ חוֹבָב עַכְשָׁיו. וְעוֹד, שֶׁאָמַר ״נֹסְעִים אֲנַחְנוּ״ וּ״לְכָה אִתָּנוּ״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ, אוֹ תִּסַּע אִתָּנוּ. וְעוֹד, ״וַיֹּאמֶר לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי אֵלֵךְ״, תַּרְתֵּי ״אֵלֵךְ״ לָמָּה לִי. וּמָה שֶּׁאָמַר ״דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל״ - לְיִשְׂרָאֵל הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר.

וְנִרְאֶה שֶׁלְּשׁוֹן הֲלִיכָה נוֹפֵל עַל תְּנוּעַת הָרַגְלַיִם לְבַד, הַמַּעֲתִיקִין אֶת הָאָדָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַף בִּהְיוֹתוֹ הוֹלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן דַּעְתּוֹ קְשׁוּרָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָלַךְ מִשָּׁם. אֲבָל לְשׁוֹן נְסִיעָה, הַעֲתָקָה כּוֹלֶלֶת לְגוּפוֹ וּלְמַחֲשַׁבְתּוֹ מִכֹּל וָכֹל. כִּי מִטַּעַם זֶה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ״ (בראשית יב א), כִּי בַּהַתְחָלָה וַדַּאי מִסְתָּמָא עֲדַיִן נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּבֵית אָבִיו, וּלְסוֹף נֶאֱמַר (שם יב ט): ״הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה״, תְּחִלָּה הָיָה הוֹלֵךְ וְאַחַר כָּךְ נוֹסֵעַ הַנֶּגְבָּה, כִּי נַשַּׁנּוּ אֱלֹהִים אֶת כָּל בֵּית אָבִיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחוֹבָב״, הֶעְלִים מִמֶּנּוּ שֵׁם יִתְרוֹ, כִּי אוּלַי יַחֲשׁוֹב שֶׁקָּשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת (יבמות מז:), כִּי כָל יָתֵר כְּנָטוּל דָּמֵי, וְעַל שֵׁם זֶה הוּא נִקְרָא יִתְרוֹ, וְאִם כֵּן מִסְתָּמָא לֹא יַקְרִיבוּהוּ כָּרָאוּי, עַל כֵּן שִׁנָּה שְׁמוֹ מִן יִתְרוֹ לְחוֹבָב לִרְמוֹז לוֹ עַל מָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י יט) ״וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר״, שֶׁיִּהְיֶה חָבִיב עֲלֵיהֶם. עַל כֵּן שָׁאַל מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּלֵךְ. וְאָמַר ״נֹסְעִים אֲנַחְנוּ״, כִּי לְגַבֵּי אֶצְלֵנוּ נִקְרָא נְסִיעָה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצָאנוּ מִשָּׁם, כִּי אֵין לָנוּ שָׁם נַחֲלָה וְכֶרֶם וּמִשְׁפָּחָה. אָמְנָם לְגַבֵּי דִּידָךְ נִקְרָא הֲלִיכָה מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ ״לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה׳ דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל״, רוֹצֶה לוֹמַר צִוָּה לָנוּ לְהֵטִיב עִם מִי שֶׁמִּדַּבֵּק בָּנוּ. וְשַׁיָּךְ בָּזֶה לוֹמַר ״עַל יִשְׂרָאֵל״ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד א) ״וְנִלְוָה עֲלֵיהֶם הַגֵּר וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב״, כִּי לְשׁוֹן ״עַל״ מְשַׁמֵּשׁ עַל הַתּוֹסֶפֶת שֶׁעַל הָעִקָּר. ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ״, הָיָה חָרָה לוֹ שֶׁהִזְכִּיר לוֹ לְשׁוֹן הֲלִיכָה לְחָשְׁדוֹ שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ עֲדַיִן מְשׁוֹטֶטֶת בְּאַרְצוֹ וּבִמְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת הָיְתָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ חֲבִיבָה עָלָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה מְסַלֵּק אֲפִלּוּ מַחֲשַׁבְתּוֹ מִכֹּל וָכֹל מִן אַרְצוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ, וְהָיָה לוֹ חֵשֶׁק מִכֹּל וָכֹל לִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה.

וְעַל זֶה אָמַר ״כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ״, זֶה יִקָּרֵא הֲלִיכָה כְּשֶׁאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי לְגַיֵּר אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, כִּי אָז וַדַּאי תָּמִיד תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתִּי מְשׁוֹטֶטֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ זֶה אֲשֶׁר נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בּוֹ. ״וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ״, מֵעוֹלָם לֹא חֲשַׁדְתִּיךָ שֶׁבְּשׁוּבְךָ לְבֵיתְךָ תִּשְׁכַּח הַמַּעֲמָד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, אֶלָּא דָּאַגְתִּי מֵאַחַר שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי בְרָע הוּא, וְכָל הַחֲנִיּוֹת הֵם בִּתְרַעֲמוּת וּמַחֲלוֹקֶת וּתְלוּנָה, אוּלַי בַּעֲבוּר זֶה לֹא יַעֲלֶה בִּרְצוֹנְךָ לָשׁוּב אֶצְלֵנוּ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ״, כִּי בְּמִלַּת ״אוֹתָנוּ״ חָתַם כָּל הָעִנְיָן וּבָא לוֹמַר, יָרֵא אֲנִי פֶּן תִּהְיֶה הָעֲזִיבָה מֵאִתָּנוּ ״כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר״, וְ״עַל כֵּן״ כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, וְרוֹצֶה לוֹמַר עַל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ, שֶׁכָּל הַחֲנִיּוֹת הָיוּ בְּתַרְעוֹמֶת עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳, עַל כֵּן אֲנִי דּוֹאֵג פֶּן לֹא תָּשׁוּב אֵלֵינוּ, וְאַף בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתְּךָ עַל אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ לֵאמֹר, מִי יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכּוֹנָה בְּשָׁלוֹם שָׁמָּה, לֹא כַּחֲנִיּוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵם בְּתַרְעוֹמֶת כָּאָמוּר. לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָנוּ אַל תַּעֲזֹב, כִּי בָּזֶה תִּהְיֶה מְזַכֶּה הָרַבִּים, וְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ עָלֶיךָ לִלְמוֹד קַל וָחוֹמֶר מִמְּךָ, שֶׁאִם אַתָּה עָזַבְתָּ אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ וּשְׂרָרָתְךָ וּבָאתָ לִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה, קַל וָחוֹמֶר יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״, וּזְכוּת הָרַבִּים יִהְיֶה תָּלוּי בְּךָ. ״וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ״, כִּי עִקַּר צוֹרֶךְ דָּבָר זֶה הוּא בִּהְיוֹתְךָ הוֹלֵךְ עִמָּנוּ וּמַחֲשַׁבְתְּךָ מְשׁוֹטֶטֶת בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ, בִּרְאוֹתְךָ קִלְקוּל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּינֵינוּ, וְעַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִין בְּיוֹתֵר אוֹתְךָ כְּדֵי לְזַכּוֹת הָרַבִּים. ״וְהָיָה הַטּוֹב אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ עִמָּנוּ״, עַל יוֹשֶׁר מַעֲשֵׂינוּ, ״וְהֵטַבְנוּ לָךְ״, וּמִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ, כִּי מֵאַחַר שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה סִבָּה אֶל תִּקּוּן עִנְיָנֵינוּ וּזְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בְּךָ, אִם כֵּן מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמְּךָ. וְאָז שָׁתַק יִתְרוֹ וְנֶעְתַּר לוֹ, כִּי זְכוּת הָרַבִּים גָּדוֹל.

וּבְדֶרֶךְ פְּשׁוּטוֹ, מִתְּחִלָּה הִבְטִיחוֹ בְּטוֹבָה גּוּפָנִית, בְּאָמְרוֹ ״וְהֵטַבְנוּ לָךְ״, וְלֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם, וְלֹא רָצָה לְקַבֵּל כִּי אָמַר אֵלֵךְ אֶל אַרְצִי וְשָׁם יִהְיֶה לִי טוֹבָה הַרְבֵּה. וְאַחַר כָּךְ הִבְטִיחוֹ בְּטוֹבָה רוּחָנִית, שֶׁיִּהְיֶה מִכְּלַל הַסַּנְהֶדְרִין שֶׁנִּקְרְאוּ עֵינֵי הָעֵדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״, וְאָמַר ״וְהָיָה הַטּוֹב אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ עִמָּנוּ״, הִזְכִּיר הַשֵּׁם בְּטוֹבָה רוּחָנִית זוֹ, כִּי יִתֵּן ה׳ אֶת רוּחוֹ עָלָיו, וְנֶעְתַּר לוֹ. וְכֵן הָיָה לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קו.) שֶׁמִּבְּנֵי יִתְרוֹ זָכוּ וְיָשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית כוּ׳, וּבְוַדַּאי הָיָה זֶה מֵהַבְטָחַת ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״.

נֹסְעִים אֲנַחְנוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר זֶה, הֲלֹא יָדוּעַ הָיָה הַדָּבָר לָהֶם? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְגִּישׁוּ מִזֶּה וְאָמְרוּ (ספרי במדבר י:כט) שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמָר זֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לָהֶם אֶלָּא נְסִיעָה אַחַת וְיַגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם. וְיִתְבָּאֵר עוֹד הַכָּתוּב בְּהָעִיר בְּמַאֲמַר אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר תֵּבַת ״אוֹתוֹ״. אָכֵן לְצַד שֶׁלֹּא הִבְטִיחַ ה׳ בְּהַבְטָחוֹתָיו לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ אֶלָּא אֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי דברים רצ״ט) וּכְתַבְנוּהוּ לְמַעְלָה (במדבר ז:מב), וּלְצַד שֶׁהָיוּ אָז נוֹסְעִים לְאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אָמַר לְחוֹבָב: ״נוֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה׳ אוֹתוֹ אֶתֵּן״ גַּם כֵּן ״לָכֶם״, הֲגַם שֶׁלֹּא נְתָנוֹ לַאֲבוֹתֵינוּ יִתֵּן אוֹתוֹ לָנוּ, כִּי יָדַע בִּנְבוּאָה מַה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (שם) וְזֶה לְשׁוֹנָם: פְּרָט לְאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁנְּטַלְתֶּם מֵעַצְמְכֶם, עַד כָּאן, אַף עַל פִּי כֵן הִסְכִּים ה׳ וּנְתָנָהּ לָהֶם.

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר אוֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם, רָמַז כִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג יִתְּנֵם ה׳ לָהֶם, בְּכִנּוּי, לִרְמֹז גַּם אֶל מֹשֶׁה כִּי הוּא לְכָדָהּ וְהוֹרִישָׁהּ לִשְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״אוֹתוֹ״ לְמַעֵט אֶרֶץ כְּנַעַן כִּי לֹא לְמֹשֶׁה יִתְּנֶנָּה אֶלָּא לִיהוֹשֻׁעַ.

לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הוּא לְצַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ח״א קל״ב) אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִתְחַלְּקָה לַשְּׁבָטִים וְלֹא לַגֵּרִים, וּמֵעַתָּה אֵין מָקוֹם לָתֵת חֵלֶק וְנַחֲלָה לִבְנֵי חוֹבָב תּוֹךְ יִשְׂרָאֵל זוּלַת בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה מֵחֶלְקָם, וְלָזֶה כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְהַבְטִיחוֹ דִּקְדֵּק לוֹמַר לוֹ וְהֵטַבְנוּ לָךְ פֵּרוּשׁ מֵחֵלֶק יִשְׂרָאֵל יִתְּנוּ לוֹ בְּתוֹרַת הֲטָבָה. וּלְצַד שֶׁחָשׁ מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יַחְפְּצוּ בְּמַאֲמַר מֹשֶׁה מֵחָמֵשׁ סִבּוֹת אֲשֶׁר יְסֻבְּבוּ מֵהַדָּבָר, שָׁלֹשׁ יְסֻבְּבוּ מִבְּחִינַת הַמַּתָּנָה, וּשְׁתַּיִם מִבְּחִינַת הַהַבְטָחָה. שָׁלֹשׁ מִבְּחִינַת הַמַּתָּנָה: א׳ לְצַד שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ הַנִּשְׁפָּע מֵהַמַּשְׁפִּיעַ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (ירושלמי ערלה א,ג) מַאן דְּאָכִיל דְּלָאו דִּילֵיהּ וְכוּ׳, ב׳ לְצַד שֶׁיִּתְמַעֵט כְּבוֹד הַמְּקַבֵּל מַתָּנָה בְּעֵינֵי הַנּוֹתֵן וְלֹא יִהְיֶה עוֹמֵד בְּעֵינָיו בַּכָּבוֹד הָרִאשׁוֹן, ג׳ לְצַד הַמְעָטַת הַמַּתָּנָה בְּעֵרֶךְ אָדָם גָּדוֹל תִּהְיֶה לוֹ לְחֶרְפָּה וְיִמְאַס מְצִיאוּתָהּ מֵהֶעְדֵּרָהּ. שְׁתַּיִם מִבְּחִינַת הַהַבְטָחָה: א׳ מִצַּד שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּנָּחֵם מִדְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֵּר לַעֲשׂוֹת, אוֹ מִצַּד צָרוּת עַיִן כִּי תֵרַע עֵינוֹ מִתֵּת מִטּוּבוֹ, אוֹ כִּי יִתְמַעֵט אַהֲבַת הַמֻּבְטָח מִמֶּנּוּ בְּלִבּוֹ, וְהַב׳ לְצַד שֶׁלֹּא תַּשִּׂיג יָדוֹ עֲשׂוֹת, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כו) בְּפָסוּק ״אִמְרוֹת ה׳ אִמְרוֹת טְהוֹרוֹת״, וְלָזֶה נִתְחַכֵּם מֹשֶׁה בְּנֹעַם דְּבָרָיו וְהֵסִיר כָּל הֶחָמֵשׁ חֲשָׁשׁוֹת הַנִּזְכָּרִים.

וּפֶתַח דְּבָרָיו הֵאִירוּ בְּמַאֲמַר לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ בְּעַד הֲלִיכָתְךָ עִמָּנוּ הֵטַבְנוּ לָךְ, וּמֵעַתָּה הַהֲטָבָה אֵינָהּ בְּחִנָּם וְיָכוֹל לִתְבֹּעַ וּלְהוֹצִיא בְּדַיָּנִים, וּבְדֶרֶךְ זֶה הוּסַר מֵחוּשׁ הַבּוּשָׁה דְּמַאן דְּאָכִיל דְּלָאו דִּילֵיהּ, גַּם מֵחוּשׁ הַמְעָטַת בִּכְבוֹדוֹ לְצַד שֶׁנֶּהֱנָה מִמֶּנּוּ, גַּם מֵחוּשׁ בִּטּוּל הַהַבְטָחָה כִּי יִתְנַחֵם שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ הוֹלֵךְ עִמָּם וְעוֹזֵב אַרְצוֹ וְנַחֲלָתוֹ אֶלָּא בִּתְנַאי זֶה. וְאָמְרוֹ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כָּאן פֵּרֵשׁ שִׁעוּר הַהֲטָבָה שֶׁיִּהְיֶה חֵלֶק בְּנֵי חוֹבָב מֻבְחָר וָטוֹב מִכָּל חֵלֶק עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ חֵלֶק הַמֻּבְחָר, וְכֵן אָמְרוּ רַזַ״ל (ספרי במדבר י:כט) שֶׁנָּתְנוּ לוֹ דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ.

וְאָמְרוֹ כִּי ה׳ דִּבֶּר טוֹב, בָּזֶה סָתַר שְׁנֵי הַמֵּחוּשִׁים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהַמֵּחוּשִׁים שֶׁרָשַׁמְנוּ, וְהֵם: הַמְעָטַת הַהֲטָבָה וּמְנִיעַת הֶשֵׂג יָד לְקַיֵּים הַבִּטָּחוֹן, כִּי ה׳ דִּבֶּר טוֹב וְטוֹבַת ה׳ מֻפְלֵאת הִיא, וּלְשִׁיעוּר זֶה תִּהְיֶה הַהֲטָבָה גְּדוֹלַת הָעֵרֶךְ וּרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד, גַּם חֲזָקָה וּבְרִיאָה וְאֵין בָּהּ חֲזָרָה כִּי ה׳ לֹא אִישׁ הוּא וְגוֹ׳ וְיִתְנֶחָם, וּבִפְרָט מִדְּבָרוֹ הַטּוֹב, כִּי דַּוְקָא עַל הָרָעָה הוּא שֶׁנִּחָם דִּכְתִיב (שמות ל״ב:י״ד) ״וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״עַל יִשְׂרָאֵל״ לְתוֹסֶפֶת חִזּוּק הַטּוֹב, לְצַד שֶׁהוּא לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְלֹא יִנָּחֵם עַל הַטּוֹבָה לָהֶם.