פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ {פ}

הפסוק מוסר את מספר פקודי שבט ראובן: שישה וארבעים אלף וחמש מאות. זהו סיכום המניין של שבט ראובן, הזכרים מבן עשרים שנה ומעלה היוצאים לצבא, כפי שנמנו לפי משפחותיהם ובתי אבותיהם בפסוק הקודם. לפי פשט הכתוב זהו תיעוד מדויק של מספר הלוחמים בשבט ראובן, הבכור הפותח את רשימת המפקד. התורה מוסרת את המספר בלשון ברורה וחגיגית, שבט אחר שבט, כדי לשקף את גודלו של כל שבט ואת חלקו בצבא ישראל. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר למסירת המספר, והוא חלק ממערך התוצאות המסכם את המפקד של כל שבט בנפרד.