עָמוֹס ו׳ · ח׳

קַיֵים יְיָ אֱלֹהִים בְּמֵימְרֵיהּ אָמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל מְנַבֵּל אֲנָא יַת בֵית מַקְדְשָׁא דְבוּתֵיהּ דְיַעֲקֹב וּבִרְנְיָתֵיהּ רָחֲקֵית וְאֶמְסַר קַרְתָּא וּמְלָאָהּ:

נשבע - בנפשו, כמו: בי נשבעתי:

מתאב - מכלה, כמו תאבתי כליתי ונכספתי.

בנפשו. ר״ל בעצמו:

מתאב. באמת אני אוהב את גאון יעקב זה בה״מ כמ״ש את גאון יעקב אשר אהב סלה (תהילים מ״ז:ה׳):

וארמנותיו. אבל ארמנות יעקב מקום שמתענגים שם אותם שנאתי ולכן אמסר ביד האויב העיר והדברים הממלאים את העיר וגם בה״מ בכללם עם כי אהובה לי הואיל ותחרב העיר מה לי בבהמ״ק:

מתאב. ענין תאוה כמו תאבתי לישועתך (תהלים קי״ט):

גאון. כן יקרא בה״מ וכן וצבי עדיו לגאון שמהו (יחזקאל ז׳:כ׳):

והסגרתי. ענין מסירה כמו להסגיר לאדום (לעיל א):

נשבע ה' בנפשו, ברצונו, כי רצונו הוא הפועל הכל, מתאב אנכי את גאון יעקב, שאין לי עוד רצון אל גאון יעקב, ועי"כ שנאתי ארמנותיו ואסגיר עיר ומלואה ביד צרים: