עָמוֹס ו׳ · ז׳

בְּכֵן כְּעַן יִגְלָן בְּרֵישׁ גָלָן וְיֶעְדוּן מִנְהוֹן מַרְזְחִין וּמַכִּיכִין:

לכן - הם בקשו ראשית הם יגלו בראש.

מרזח - כמלת רנה להשמיע קול, כמו אל תבוא בית מרזח והוא המרזח הוא השיר וכשיבא הפורענות אז יסור השיר.

סרוחים - מן: הסרוחים על ערשותם.

לכן. הואיל וכן עשו לכן עתה בזמן קרוב יגלו בראש גולים ר״ל במבחר הגולים בבזיון רב (וכי כמו בדברים טובים יאמר לשון ראש ומבחר על הטוב שבכולן כן בדברים רעים יאמר לשון ראש ומבחר על הרע שבכולן):

וסר מרזח סרוחים. אז יסיר מהם המשתאות הגדולות העודפות מהשיעור הראוי, או אז יסור אליהם אבלות גדולות ועודפות בשיעור:

בראש. ענין מובחר:

וסר. מל׳ הסרה:

מרזח. כן יקראו המשתאות ובספרי בפרשת וישב ישראל בשטים יש וחזרו לעשות מרזחים והיו קוראים להם ואוכלים, או הוא ענין אבל וכן אל תבוא בית מרזח (ירמיה טו) וארז״ל בית אבל:

סרוחים. ענין עודף ויתרון:

לכן עתה יגלו בראש גולים, כל הדברים האלה היו סבה שיגלו עתה, בזמן קדום, ולא נתאחר גלותם אל זמן העתיד, עד שהם הלכו בראש גולים שהם היו הגולים ראשונה לפני האומות מפני שהאומות שמו על לב את צרת אחיהם וחשבו מחשבות לנדות ולהרחיק את יום רע, וסר מרזח סרוחים שע"י שהגלו מארצם סר וחדל המרזח והמשתה שעשו אל הסרוחים, היינו אל הזונות הסרוחות שבעבורם היו עושים מרזח ומשתה בכל יום, עתה יסור המרזח הזה: