תלמוד בבלי - מסכת פסחים · דף קי״ז עמוד א

אחת היא - כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים:

הללו בהך גיסא - בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה האחרת:

שיר שבתורה - אז ישיר משה: ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:

כל תפלות - כל מזמורים הפותחים בתפלה כגון תפלה לעני כי יעטוף (תהילים ק״ב:א׳):

אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן - מיציאת מצרים ועד דוד לא אמרו עליו הלל:

ד"א פסלו של מיכה עומד - בימי דוד בבכי באותו מקום וישראל אומרים הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם וגו' אלא ודאי על הים נאמר תחלה ושוב לא פסק:

ניצוח וניגון לעתיד לבא - מקום שנאמר למנצח בנגינות מלעתיד הוא מדבר: ע"י מתורגמן - הוא אומר ואחר מפרש:

יהושע וכל ישראל אמרוהו - כלומר אף יהושע וכל ישראל אמרוהו:

הללויה - כולהו דבספר תהלים:

קראי מוסיפין - בעלי מקרא מוסיפין אף אלו:

תוס' ד"ה שעומדים וכו' ועוד דאמרינן במדרש. וכ"ה במס' סופרים פט"ז הלכה י"א ובירושל' פט"ז דשבת:

גמרא א"ת מור עובר אלא מר עבר. אולי צ"ל מר בער ור"ל דהמחליף זאת ואינו עושה כן (מלשון במר דשחוטה חולין צד) והיה לבער מלשון ולבנון אין די בער ותיבת מר משמשת למעלה ולמטה (עמש"כ בק"א להט"א סוף ר"ה ד"ה מאי עבידתיה) או י"ל דדריש כאלו כתיב מלת או קודם תיבת עובר ע"ד שכ' התוי"ט בפ"ג דדמאי מ"ב ד"ה שאינו:

גמ' רבי יהודה אומר יהושע וישראל אמרוהו. לכאורה הנ"ל גי' הע"י רבי יהושע אומר יהושע כו' עקרית דאיך יקדים את רבי יהודה לתנאי ר"א המודעי וראב"ע הקודמים לו ועיין ב"מ (ד ב) בתד"ה אין הב' בסופו. שוב התבוננתי דאולי סדרה הברייתא לפי סדר אומרי ההלל עפ"י דעותיהם:

תד"ה שעומדים. ולפ"ז אנו צ"ל כי הללויה כו'. כצ"ל:

ה"ג שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלהינו הללויה דבתריה ריש פירקא - ולא גרסינן העומדים בבית ה' בלילות דאם כן ה"ל למינקט יברכך ה' מציון שזהו פסוק למעלה מהללויה ולא ה"ל למינקט שלשה פסוקים למעלה לכך נראה דגרסינן כדפרישית ולפי זה אנו צריכין לומר בו הללויה הללו את שם ה' הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה' וגו' שלמעלה מזה אינו תחלת המזמור דלא יתכן שיהיה המזמור שני פסוקים ועוד דאמרי' במדרש קמ"ז מזמורים יש בספר תהלים כנגד שנות יעקב אלא הוא סופו של שיר המעלות הנה ברכו וגו' ואתי שפיר דקאמרינן לקמן רב אחא בר יעקב דמתחיל הלל הגדול מכי יעקב בחר לו יה דהוי תחלת המזמור דבע"א לא יתכן שהיה מתחיל הלל מאמצע המזמור: