תלמוד בבלי - מסכת פסחים · דף קי״ז עמוד ב

קסבר עד ועד בכלל - ואי אמינא עד בצאת סברי עלמא דאף בצאת בכלל משום הכי אמר עד אם הבנים שמחה ותו לא: [עד ולא עד בכלל] - ואי הוה אמינא עד אם הבנים הוה משמע עד אם הבנים ולא אם הבנים בכלל:

ה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וגו' וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו:

כשם הגדולים - כאברהם כיצחק ויעקב:

דברבים איתא - משום כבוד רבים אומר מקדש ישראל:

זֶה שֶׁאוֹמְרִים: "אֱלֹקֵי אַבְרָהָם" וְכוּ'. קשה והלא מצינו שאמר השם יתברך למשה רבינו ע"ה בסנה (שמות ג, ו) אָנֹכִי אֱלֹקֵי אָבִיךָ אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב וְכוּ' ואמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה ג, א) שמח משה רבינו ע"ה ואמר שנמנה אבי עם האבות ולא עוד אלא שנזכר תחילה.ונראה לי בס"ד דעיקר המעלה הוא שיזכיר אֱלֹקֵי על שם הפרטי שלו כמו שנאמר אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב, וכאן לא אמר לו אֱלֹקֵי עַמְרָם אלא 'אֱלֹקֵי אָבִיךָ' בסתם. ועוד נראה לי בס"ד דעיקר המעלה הוא כאשר אומרים כן במטבע ברכות ובתפלה.

יָכוֹל יְהוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּם. משמע שיש טעם וסברא מבחוץ שראוי לחתום בכולם ולומר 'מָגֵן אַבְרָהָם יִצְחָק וֵאלֹקֵי וְיַעֲקֹב'. וצריכים להבין מאי היא?ונראה לי בס"ד על פי מה שכתבנו לעיל בשם רבינו ז"ל כי מָגֵן לקוחה מן ג' פעמים אֱלֹקֵי האמור באברהם יצחק ויעקב, ולפי זה ניחא דמסתבר טעמא לחתום במגן בכולם, כי מָגֵן לקוחה מן ג' פעמים אֱלֹקֵי האמורה בכולם:

גמרא אר"ז דקידושא אשר קדשנו במצותיו וצונו. ברי"ף ורא"ש ליתא תיבת וצונו:

גמ' וצריך שיזכיר יצ"מ בקידוש. ופירש הרשב"ם בין בכוס ובין בתפלה וצ"ע דאין בנוסחתנו בתפלה של שבת זכר ליצ"מ:

ברשב"ם ד"ה מאי לאו. אבל אליבא דב"ה כו' לא פליגי כו'. נראה דמלת כו' שבדבריו צ"ל קודם לא פליגי:

רשב"ם ד"ה והלל שחותם. כר"ע דמתני' הס"ד ואח"כ מה"ד גאל ישראל שמספר כו'. ועיין הלשון ברש"י שברי"ף:

רשב"ם ד"ה דאפטרתא וכו'. ור"ש היה אומר כו' ותרי חתימות כהדדי לא שייך בתפלה. לכאורה סתירה לזה ממס' תענית רפ"ג על החמישית כו' ברוך כו' שומע תפלה ובה חתמינן ג"כ ברכת שמע קולנו:

תד"ה למען. ואולי יל"פ עפ"י הא דאיתא בש"ר פ"א בפסוק וירא בסבלותם שמשה תקן לישראל לנוח ביום השבת וזכר ליצ"מ היינו עבודת מצרים עיין מהרש"א. [וענל"פ דזכר ליצ"מ שב על למקראי קודש דסמיך ליה ור"ל דשבת נאמרה תחלה להם אף שהם זכר ליצ"מ שגדולה מאד שבא זכרונה כפולה ומכופלת בתורה ובנו"כ] :

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים - לכך קבעו זכר ליציאת מצרים ושמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאות' ל"ט מלאכות:

רביעי אומר עליו הלל הגדול - רביעי גרסי' ולא גרסינן חמישי ולה"ר יוסף טוב עלם שכתב בסדרו קימעא לשתות מים יכנס אם חולה הוא או איסטניס ואי בעי משתיא חמרא משום אונס לומר בחמישי הלל הגדול ישתנס תימה כיון שאוסר לשתות איך תיקנו כוס חמישי הא ארבע כוסות תיקנו ולא חמישי וכן מה שאוסר לשתות אפי' מים הא לא מבטלי טעם מצה דאפילו אחר הפסח לא אסר לקמן רק מיני מיכלא אבל מיני מישתיא אפילו יין לא מצינן לאסור והא דאמר בין שלישי לרביעי לא ישתה מפרש בירושלמי שלא ישתכר ושלא יוכל לומר הלל וכן פסק רבי' שמואל לקמן דכל שתיה מותרת ואפי' לפי המפרשים בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא יבטל טעם מצה מ"מ במים לא מיירי אלא ביין דומיא בין ראשון לשני ישתה דמיירי ביין כי היכי דניגרריה לליביה כדאמרי' לעיל [פסחים דף קח.] ומיהו רוב עמא דבר לשתות וגם רב אלפס התיר מים ולא אסר רק יין: