תלמוד בבלי - מסכת פסחים · דף קט״ז עמוד ב

גמ' צריך להגביה - כשהוא אומר מצה זו שאנו אוכלין: בשר אין מגביה - כשהוא אומר פסח שהיו אבותינו (במצרים) אוכלים לא יגביה הבשר שהוא זכר לפסח: ה"ג בשר אינו צריך להגביה ולא עוד אלא שנראה כמקדיש כו': אין צריך להגביה - דהא לא מצי למימר פסח זה:

רב יוסף ורב ששת - מאורי עינים היו:

הא הוא דאמר - בסופא דהאי פירקא (דף קכ.) אחד זה ואחד זה דרבנן:

גמ' קסברי רבנן מצה בזה"ז דרבנן. עי' מגילה יט ע"ב תוס' ד"ה ור"י:

במשנה מן הפסחים ומן הזבחים. עי' הגהת הגרי"פ דצ"ל בהיפך ולפלא שהעלים עין מהתוס' בסד"ה ה"ג ונאמר:

גמרא צריך שיאמר ואותנו הוציא משם. הוא לשון הכתוב (דברים ו׳:כ״ג):

ברשב"ם ד"ה בשר. שהיו אבותינו אוכלים לא יגביה כו'. כצ"ל:

רשב"ם ד"ה בעבור מצה ומרור. ור"ש ור"י גז"ש ל"ג. לכאורה ה"נ דגם ראב"י לא מגז"ש גמיר אלא דה"ק דכמו דדרשינן זה דשם למעוטי סומין ה"נ דרשינן זה דהכא:

רשב"ם ד"ה וחותם בגאולה וד"ה כן יגיענו. צ"ל בד"א:

רשב"ם ד"ה הללויה. תיבה אחת כגון תחתיה. הוא בתהלים פו הגזרה והבניה ביחזקאל מא:

רשב"ם ד"ה על כל פרק. על כל רגל כו'. כצ"ל:

רשב"ם ד"ה ד"א כו'. דכתיב ביה עד יום גלות הארץ. [כצ"ל] :

רשב"ם ד"ה וישראל אומרים לפניו ל"ג. כנ"ל דצ"ל:

תוס' ד"ה וחותם. עיין רש"א שכ' דלר"ט חותם בגאולה דת"ק היינו דמסיים בסופה גאל ישראל משמע דלר"ט חותם ג"כ גא"י רק שאינו מזכיר ברוך וז"א אלא דלר"ט וחותם בגאולה דת"ק היינו דחותם ההגדה בגאולה וכ"ה ברשב"ם להדיא וע"ע (לקמן קיז ב) ברשב"ם ד"ה והלל ואפשר דט"ס בדברי הרש"א:

ואמרתם זבח פסח הוא - פי' באמירה שצריך לומר פסח זה שאנו אוכלין ואיתקש מצה ומרור לפסח וצ"ל נמי מצה זו מרו' זה:

לפיכך אנחנו כו' - י"א שבע הודאות ולא יותר כנגד ז' רקיעים: ה"ג ונאמר לפניו שירה חדשה וכן נודה לך שיר חדש על גאולתנו - דהכי תניא במכילתא כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד דלשון זכר כלומר שהנקבה יש לה צער לידה אף כל הנסים יש אחריהם צער חוץ מלעתיד שאין אחריה צער וכן יסד הפייט בזולת אי פתרוס שירות אלה לשון נקבה מיוסדים כי תשועתם כיולדה וגו' תוקף שיר אחרון כזכרים לא יולדים שירו לה' שיר חדש כו' וגרסינן שם מן הזבחים ומן הפסחים שחגיגת ארבעה עשר נאכלת קודם לפסח לפי שהפסח נאכל על השובע:

וחותם בגאולה - ת"ק לא פי' כיצד ופליגי במילתיה ר"ט ור"ע ר' טרפון אינו חותם בברוך שלא היה מאריך בדברי בקשה ולא היה אומר אלא הודאה ור"ע סבר דחותם בה בברוך לפי שמאריך בדברי בקשה ואומר כן ה' אלהינו יגיענו כו' וקי"ל (עירובין דף מו:) הלכה כר' עקיבא מחבירו וכן מצינו בסנהדרין (דף כא.) גבי לא ירבה לו נשים ובריש חזקת הבתים (ב"ב דף כח.) דפליגי תנאי במילתיה דתנא קמא: