תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף מ״א עמוד א

11 קטעי גמרא, ולצידם רש״י ובן יהוידע ופסקי תוספות וחידושי הר״ן ורש״ש ורא״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.

נדרים · דף מ״א עמוד א
א׳
ושטיח בחוסר כל (דברים כח, מח) אמר ר' אמי אמר רב בלא נר ובלא שלחן רב חסדא אמר בלא אשה רב ששת אמר בלא שמש רב נחמן אמר בלא דעה תנא בלא מלח ובלא רבב
ב׳
אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דא קני מה חסר דא לא קני מה קני
ג׳
אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (תהלים קג, ג) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו שנאמר (איוב לג, כה) רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו כל משכבו הפכת בחליו (תהלים מא, ד) אמר רב יוסף לומר דמשכח למודו
ד׳
רב יוסף חלש איעקר ליה למודיה אהדריה אביי קמיה היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הדא שמעתא אמר ליה אביי את אמריתה ניהלן ומהא מתניתא אמריתה ניהלן
ה׳
כי הוה גמיר רבי תלת עשרי אפי הילכתא אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון לסוף חלש רבי אהדר ר' חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמריה שיתא אזדו הוה ההוא קצרא הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו אזל ר' חייא וגמר יתהון קמי קצרא ואתא ואהדר יתהון קמי רבי כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא אמר ליה רבי אתה עשית אותי ואת חייא איכא דאמרי הכי קאמר ליה אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי
ו׳
ואמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכולים לכבותה וזו של חולה של שמים היא ומי יכול לכבותה
ז׳
ואמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא ואמרי לה אמר ר' יהושע בן לוי כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו שנאמר (בראשית ד, יד) והיה כל מוצאי יהרגני רב אמר מן הדין קרא (תהלים קיט, צא) למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך
ח׳
רבה בר שילא אמרו ליה שכיב גברא גבוה הוה רכיב גירדונא זוטרא מטא תיתורא איסתויט שדייה וקא שכיב קרי על נפשיה למשפטיך עמדו היום
ט׳
שמואל חזייה לההוא (קרוקיתא דעקרבא) יתיבא על אקרוקתא ועברה נהרא טרקא גברא ומיית קרי עליה למשפטיך עמדו היום
י׳
אמר שמואל אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה לאפוקי מאי לאפוקי הא דתניא ר' יוסי בן פרטא אומר משום ר' אליעזר אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש בשלמא חולי מעיים משום כיסופא אלא חולי העין ומחושי הראש מאי טעמא
י״א
משום דרב יהודה דאמר רב יהודה דיבורא קשיא לעינא ומעלי לאישתא אמר רבא האי אישתא אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא מעלי

מקור: ויקיטקסט - תלמוד בבלי, רישיון CC BY-SA 3.0. תלמוד בבלי, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

רש״י · דף מ״א עמוד א

א׳
ושטיח - עור לאכול עליו: בלא מלח ובלא רבב - דמלפת בהו: רבב - שומן:
ב׳
דדא ביה כולא ביה - מי שיש בו דעת כמי שיש בו הכל שאינו נחסר כלום: דא קני מה חסר - מי שקנה דעת אינו חסר כלום:
ג׳
חוזר לימי עלומיו - דנעשה כתינוק שלא טעם טעם חטא: שנא' רוטפש - כלומר כשעת רטוב ופש כמו [פרו ורבו מתרגמינן] פושו וסגו: מנוער - מן החולי ישוב כמו שהיה בימי עלומיו: כל משכבו הפכת בחליו - כל סדר הצעת למודו המסודר לו נהפך לו בחליו ומשכחו:
ה׳
תליסר אפי הלכתא - שהיה שונה למודו בי"ג פנים: שיתא אזלו ליה - ששכחם: קצרא - כובס: אתה עשית אותי ואת חייא - דגמר להו דכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן:
ז׳
הכל מושלין בו - להמיתו אפי' זבוב אפילו יתוש: למשפטיך עמדו היום כל עבדיך - דכיון שנשפט בישיבה של מעלה הכל נעשו עבדיו של הקב"ה ליפרע הימנו:
ח׳
גברא גבוה הוי רכיב גירדנא זוטא - פרדה קטנה: תיתורא - גשר: ואסתויט - נתפחדה הפרדה ושדייה מינה ושכיב ואע"פ שהפרדה נמוכה ואיהו היה ארוך כל כך דלא נפל אלא מעט מת:
ט׳
אקרוקתא - צפרדע ועקרב אינו יכול לשוט בנהר ונשאו צפרדע עליו להעבירו בנהר לנשוך את האיש:
רש״י · מהדורת וילנא, נחלת הכלל

חידושי הר״ן · דף מ״א עמוד א

א׳
ושטיח - עור לאכול עליו: ובלא רבב - שמן:
ב׳
דלא קני דעה מה קנה - מה יועיל לו כל מה שיקנה:
ג׳
חוזר לימי עלומיו - אחר שחלה ונתרפא מתחזק טבעו להיות יותר בריא ממה שהיה קודם חליו: שנאמר רוטפש - נוטריקון רטוב ופש: לומר דמשכח למודו - ימי עלומיו קדריש מענין העלמה:
ד׳
אייקר ליה לימודיה - הכביד עליו למודו ששכחו:
ה׳
תלת עשרי אפי - בי"ג פנים: קצרא - כובס:
ז׳
למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך - כיון שלמשפטיך עמדו שהגיע קצם למות הכל עבדיך לקיים את דבר המשפט:
ח׳
שכיב ההוא גברא גבוה - אדם שהיה גבוה כלומר ארוך: רכיב גירדונא זוטרא - רוכב פרדה קטנה: תיתורא - גשר: איסתויט - אחזתה רוח שטות לאותה פרדה והשליכתו בנהר. איסתויט מלשון סטיא רוח של שגעון וכדאמר בעלמא סיוטא הוא דנקטיה:
ט׳
אקרוקתא - צפרדע:
י׳
שחלצתו - שלבשתו חמה כאדם המזדיין שע"י כלי זיין שעליו נקרא חלוץ: לאפוקי הא דתניא - דסבירא ליה לשמואל כי הך ברייתא דאין מבקרין להנך דקא מני ודשמואל נמי לאפוקי הני: משום כיסופא - דזימנין שצריך לנקביו ומכסיף:
חידושי הר״ן · מהדורת וילנא, נחלת הכלל

רש״ש · דף מ״א עמוד א

א׳
גמרא ברה"ע בחוסר כל. דברים (כ"ח מ"ח) ועי' רש"א בח"א:
ב׳
ר"ן ד"ה איסתויט. וכדאמר בעלמא סיוטא הוא דנקטי'. ב"ק (לז ב):
רש״ש · מהדורת וילנא, נחלת הכלל

תוספות · דף מ״א עמוד א

א׳
שטיח - עור מבושל שאוכלין עליו ונושאין אותו עוברי דרכים עמם:
ב׳
דדא ביה - שיש בו דעה: דא לא קני - דעה מה קני:
ג׳
הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי: חוזר לימי עלומיו - דבריא החולה כשנתרפא יותר מלפני שחלה:
ה׳
תליסר אפי הלכתא - י"ג פנים של הלכות משנה: אתה עשית את חייא - כלומר למדת לו:
ז׳
למשפטיך - כלומר כשעמדו בריותיך למשפטיך הכל עבדים להביא עליהם מה שצוית:
ח׳
גברא רבה - אדם גדול: גירדגא זוטרא - פרד קטן: איטיוטי - נבעת. כמו קמא טיוטא נקטיה בבא קמא (דף לז:):
ט׳
אקרוקתא - צפרדע:
י׳
שחלצתו חמה - שהחזיק חמימותו ועדיין הוא חולה:
תוספות · מהדורת וילנא, נחלת הכלל

מפרשים נוספים על דף מ״א עמוד א

כל אחד מהם ארוך מכדי להיכנס לעמוד הזה, ולכן הוא מוצג בעמוד משלו.

נלמד לאחרונה ב־5.12.2022 · הדף היומי היום

על העמוד הזה

תלמוד בבלי נדרים מ״א ע״א, מתוך מסכת נדרים. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו רש״י ובן יהוידע ופסקי תוספות וחידושי הר״ן ורש״ש ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
מקור: ויקיטקסט - תלמוד בבלי, רישיון CC BY-SA 3.0