תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף ס״ח עמוד ב

ר"ש ד"ה המוקצים. מזומנים. בכ"מ מוקצה הוא הפך מזומן. אלא פירושו הוא הפרשה. או מדעתו או מדבר אחר או לד"א ולכן נופל עליה שפיר לשון ממנה או לה דבכאן:

ר"ש ד"ה ה"ג איפוך. הא קתני בסיפא כו' ואם א"ל כל מה שבתוכה כו' בין כך כו' לא את שיריה כו'. אמת שכ"ה בתוספתא דאחר מאמר ר"י בסנטר וכו' איתא ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין ואע"פ כו' לא מכר את שיריה כו' ע"ש. אבל לפ"ז מאי מקשה לעיל פיסקי בגי הוא דל"מ הא בגי עצמן מזדבני. ש"ה משום דא"ל וכל מה שבתוכה וכדאמר בהדיא ואם א"ל וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין וקאי גם אסנטר ואי משום דלא משמע ליה דוכ"מ שבתוכה ליהני לבגי שהרי הם חוצה לה א"כ יקשה לי מגופיה מהא דאמר דובכ"מ שבתוכה נכלל גם סנטר וצ"ע:

ר"ש במשנה ד"ה את הקנים שבכרם. ובגמרא כו' מכלל דאילו שתק היו מכורין כו'. מזה אין ראיה לכרם דהיינו ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב דיש לו שם בפ"ע והוה כמו ערוגה קטנה של בשמים דלקמן. והתם מיירי בפחות מה' גפנים או דאינן נטועין כהלכתן. ומתני' נמי א"ל דמיירי בכה"ג ודקאמר שבכרם ל"ד אלא אשיגרת לישן הוא:

ומה שאמרו סברוה מאי שלחין גנוניתא ואמרו

מי סברת שלחן גנוניאתא לא מאי שלחן באגי. איכא למידק, דהא על כרחין שלחין גנוניאתא, שהרי שנינו (לעיל בבא בתרא כה, א) ובית השלחין וטכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים, וגנוניאתא אינון דעושין פירות תדיר, אבל באגי אינן עושין פירות תדיר, ועליהם שנינו (שם) שדה הבעל חזקתן שלש שנים ואינם מיום ליום, ועוד שנינו (מועד קטן ב, א) משקין בית השלחן במועד לפי שהן עשויין לירקות ואינן מתקיימין בלתי השקאה תדיר. יש מתרצים דהתם גרסינן שלהין בה"א, וכדאמרינן התם דמתרגמינן עיף ויגע משלהי ולאי, והכא גרסינן שלחין בחי"ת, ודאמרינן דכתיב ושלח מים על פני חוצות. ואינו מחוור, דבכולהו ספרים גרסינן במתניתין הכא והתם בית השלחין. אלא יש לפרש, דכל ארץ שצריכה למים הרבה נקראת בית השלחין, וכדכתיב ארץ לא שבעה מים, ולשון זה כולל בית שדה בית הבעל וגנוניתא, וההיא דמסכת משקין כולל כל שצריך מים תדיר ושהוא צמא למים הרבה, וההיא דפרק חזקת פורט גנוניתא שעושין פירות תדיר, ובהא מתניתין דהמוכר הוא דפליגי אי גנוניאתא כההיא דפרק חזקת או באגי כההוא דפרק משקין.

אמר תנא קמא באגי לא מזדבני ומהדר ליה רבן שמעון בן גמליאל בר מחווניתא מזדבן. ואף על גב דשמעינן מק"ו דבאגי מזדבני מ"מ כיון דתנא קמא אית ליה דאפילו באגי לא מזדבני הוה ליה לרשב"ג לפרושי שפיר ולמימר דבאגי ובר מחווניתא מזדבן:

הכי גריס רבינו חננאל וכן בתוספתא (פ"ג) תא שמע רבי יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא הא כדאיתא והא כדאיתא ה"נ מסתברא דקתני סיפא כו' מאי ביזלי פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני אבל באגי עצמם מזדבני פירוש ומדקאמר אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי מכלל דאיירי לעיל בבאגי וקאמר מי סברת רבי יהודה כר"ש סבירא ליה וקאי כוותיה והא לא מצית אמרת הכי דהא פליג עליה בבנותיה והוא הדין דפליג עליה בסנטר אלמא דסנטר דרשב"ג בר מחווניתא וקשיא למ"ד באגי והא לא תקשי למ"ד בר מחווניתא וא"כ תרי גווני סנטר נינהו דסנטר דרשב"ג גברא הוא ודרבי יהודה באגי דבלאו הכי צריכין אנו לומר דתרי גווני סנטר נינהו כדאמרינן בהזורק בגיטין (דף פ:) אפי' לא כתב לה אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת ובבראשית רבה (פט"ז) אתנסיבת לסנטירא (יקירא) ובתוספתא דבבא מציעא נכרי שעשה לישראל אפוטרופוס או סנטר משמע מכל הני דסנטר גברא ודרבי יהודה הוי באגי:

ואת השומירה. רשב"ם גריס ברישא שאין עשויה בטיט ובסיפא גבי לא מכר גריס העשויה ורבינו חננאל גריס איפכא: