תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף ס״ט עמוד א

גמרא קנים מאי עבידתייהו כו'. (ב"מ ק"ג ב'):

ר"ש ד"ה ואע"ג דלא מחתן. והא דאמרן לעיל כו'. הוא בדף ס"ה ב':

ר"ש ד"ה ואע"ג דמטאי למיחצד. ובדלא מטאי לא איצטריך כו' וזה הלוקח לא יניח כו'. אלמה לא. כמו שייר שני אילנות לר"ע דבע"י מוכר ולכי יבשי אין לו קרקע מ"מ כ"ז שלא יבשו לא מ"ל ליה עקור אילנך וזיל:

ר"ש ד"ה אע"ג דקביע. השומירה בקרקע ואינה מיטלטלת עוד כיון דטוחה בטיט חשיבא ויש כו'. כ"נ דצ"ל:

מלבנות של חלונות מהו. כלומר בדלא מחברי בטינא, אלא דנקיטי בסיכי, כאידך דמלבנות של פתחים, והכי קא בעי, אף על גב דלגבי פתחים לא איתברירא לן, הכא גבי חלונות מי נימא דודאי לנוי בעלמא הוא דעבידי כל דלא מחברי בטינא או דילמא כיון דמחברי מחברי והרי הן כמלבנות של פתחים. אלא דקשיא לי, שאם לעשותן כמלבנות של פתחים קאמר, מאי נפקא לן מינה לי, דבין שתמצא לומר דודאי לנוי עשויין בין שתמצא לומר שהן בספק כמלבנות של פתחים, כאן וכאן מספק לא קנה ובחזקת מוכר הן, והוא מוציא מיד לוקח בלא ראיה ומוכר אינו מוציא מיד לוקח אלא בראיה. וי"ל דאיכא בין הא להא תרעומת דברים בלבד.

והוא דמחתן. אין נראה לפרש לר"י דמחתי על העומרי' דמה אנו צריכין שיהו מונחים על העומרים הואיל והעומרים שהן תלושין אינן מכורין ונראה לר"י דלא מחתן היינו שמעולם לא הניחו על העומרים ומחתן היינו שכבר הונחו ולאו דמחתי השתא:

מחולקין. בערוך פירש שהסירו הקליפות כדי שלא יתליעו:

ולא את חיצת הקנים כו'. אע"ג דקטיני. עוד יאריך לקמן על משנה זו ובההיא דשומירה וחרוב אלא כן דרך הגמרא שמתחלה מפרש המשנה ואח"כ מאריך:

בעי ר' אלעזר מלבנות פתחים. לא כפי' הקונטרס דאפתח הבית קאי דהא לא איירי כלל במכר בית אלא נראה לר"י דאפתח שומירה קאי ואשומירה דרישא קאי דקתני דמכר את השומירה: