מלאך ה' נגלה לאשת מָנוֹחַ העקרה, ובישר לה כי תלד בן שיהיה נזיר אלוהים מן הבטן, ״וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ״, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. נולד שִׁמְשׁוֹן, ורוח ה' החלה לפעמו. כוחו העצום התגלה כשקרע אריה ״כְּשַׁסַּע הַגְּדִי״ והכה בפלשתים פעמים רבות.
שמשון אהב אישה ושמה דְּלִילָה. סרני פלשתים פיתו אותה לגלות ״בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל״. שלוש פעמים התל בה שמשון, אך היא הציקה לו ״כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ״, עד שהגיד לה את כל לבו: ״מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אָנִי... אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי״.
דלילה הרדימה אותו, גילחה את שבע מחלפות ראשו, ״וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו״. הפלשתים אחזוהו, ניקרו את עיניו והורידוהו עזתה בנחושתיים. אך שיער ראשו החל לצמוח. בחגגם לדגון הביאוהו לשחק לפניהם, ושמשון אחז בשני עמודי הבית והתפלל ״זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם״, ״וַתָּמֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים״. הוא הפיל את הבית, ״וַיְהִי הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו״.
סיפור שמשון מלמד על כוח גדול שאובד ברגע של חולשה ופיתוי, ועל תיקון אחרון של תפילה וגבורה. הוא מבליט את המתח בין ייעוד הנזירות לבין יצריו של הגיבור.