שִׁמְשׁוֹן, משבט דן, נולד לאחר בשורת מלאך לאשת מנוח העקרה. נאמר עליו שיהיה ״נְזִיר אֱלֹהִים... מִן הַבֶּטֶן״, ולא יעלה תער על ראשו (שופטים יג). בכוחו העצום החל להושיע את ישראל מיד פלשתים.
שמשון גילה גבורות רבות: קרע אריה, הכה בפלשתים, ושבר את שערי עזה. בסופו של דבר אהב את דלילה, שפיתתה אותו לגלות שסוד כוחו בשערו. כשגילחה את שערו נלכד בידי פלשתים, שניקרו את עיניו (שופטים טז).
בבית דגון, כשהתקבצו הפלשתים, התפלל שמשון ״זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה״, והפיל את הבית על הפלשתים ועל עצמו, ״וַיְהִי הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו״ (שופטים טז). בתנ״ך הוא אחרון השופטים הגדולים.
טקסט הפסוקים: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור