סַנְחֵרִיב מלך אשור עלה על ערי יהודה הבצורות ותפשן. רבשקה, שליחו, עמד מול חומת ירושלים ודיבר בקול גדול בשפת יהודה, כדי להפיל את רוח העם: ״אַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ה'״, וחירף את ה' וטען כי אלוהי הגויים לא הצילום. העם החריש ולא ענהו דבר.
חִזְקִיָּהוּ המלך קרע בגדיו, התכסה בשק ובא אל בית ה'. הוא שלח אל יְשַׁעְיָהוּ בן אמוץ הנביא לבקש תפילה. את ספר החירוף פרש חזקיהו לפני ה' והתפלל: ״וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ, וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ״.
ישעיהו שלח אליו כי ה' שמע, וכי סנחריב לא יבוא אל העיר ולא יורה עליה חץ, ״וּבַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָּהּ יָשׁוּב״. בלילה ההוא ״וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף״. סנחריב שב לנינוה, ושם נהרג בידי בניו. ירושלים ניצלה בזכות אמונה ותפילה.
הצלת ירושלים מסנחריב מלמדת על כוח האמונה והתפילה מול איום אדיר. חזקיהו אינו נכנע להפחדה ולחירוף, אלא פורש את הבעיה לפני ה' ובוטח בו.