לאחר שהציל אברם את לוט ממלחמת המלכים, בא דבר ה' אליו במחזה: ״אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד״. אברם התלונן כי הוא הולך ערירי, ואין לו בן יורש. ה' הוציא אותו החוצה ואמר: ״הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״. אברם האמין בה', ״וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה״.
ה' ביקש מאברם לקחת עגלה, עז, איל, תור וגוזל. אברם בתר אותם לשניים, ונתן איש בתרו לקראת רעהו, ואת העוף לא בתר. עם בוא השמש נפלה על אברם תרדמה, ואימה חשכה גדולה נפלה עליו. ה' בישר לו: ״יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״, אך אחר כך יצאו ברכוש גדול וישובו אל הארץ.
כאשר באה השמש והיה עלטה, עברו תנור עשן ולפיד אש בין הבתרים. באותו יום כרת ה' עם אברם ברית ואמר: ״לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת״. זו ברית בין הבתרים, שבה נקבעה לראשונה הבטחת הארץ לזרע אברהם, ונרמז מראש על שעבוד מצרים והגאולה ממנו.
ברית בין הבתרים היא רגע יסוד בברית שבין ה' לעם ישראל: הבטחת הארץ והזרע, לצד ידיעה מראש שהדרך תעבור דרך גלות וסבל. האמונה של אברהם נחשבת לו לצדקה.