ספר בראשית נפתח בבריאת העולם: ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ״. בתחילה היתה הארץ ״תֹהוּ וָבֹהוּ״, וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. ביום הראשון אמר אלוהים ״יְהִי אוֹר״, והבדיל בין האור לחושך, וקרא לאור יום ולחושך לילה.
בכל יום נברא חלק נוסף מן העולם. ביום השני נעשה הרקיע המבדיל בין המים העליונים לתחתונים. ביום השלישי נקוו המים ונראתה היבשה, והארץ הצמיחה דשא ועץ פרי. ביום הרביעי נתלו המאורות ברקיע - השמש, הירח והכוכבים - לאותות ולמועדים. ביום החמישי נבראו הדגים ועופות השמים, ואלוהים בירך אותם לפרות ולרבות.
ביום השישי נבראו חיות הארץ, ולבסוף נברא האדם: ״נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״. אלוהים ברא את האדם זכר ונקבה, בירך אותם ונתן להם למשול בכל הארץ. בסיום ראה אלוהים את כל אשר עשה ״וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד״. ביום השביעי כילה אלוהים את מלאכתו וישבת, ״וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ״, ומכאן מקור השבת.
סיפור הבריאה מציב יסוד לכל התנ״ך: העולם נברא בכוונה ובסדר, והאדם נברא בצלם אלוהים ובאחריות לשמור על העולם. השביתה ביום השביעי היא שורש קדושת הזמן והשבת.