תורת נתנאל · חלק ז׳ סימן ו׳

אמנם בנדון דידן שלא להקניט נתכווין כי אם מחמת חסרון ידיעה שנשכח ממנו או לא למד כלל הך פיסקא, והראיה שעשה מעשה בורות ולקח סכין ורוצה לגרור הדיבוק, ואיכא לדמוי להך שכתב הרמ"א ביורה דעה סימן א' בשם הרשב"א, אם בדקו איזה שוחט ובודק ונמצא שאינו יודע, אם נטל פעם אחת קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרינן השתא הוא דאתרע, אבל אם לא נטל קבלה מעולם כל מה ששחט טריפה, גם הכלים שבשלו מבשר שחיטה שלו צריכים הכשר, עכ"ל. וא"כ בנדון דידן אם הסופר היה לו כתב ראיה מאיזה גדול שהוא ספרא דיוקנא איתמחי גברא ואוקי אחזקתיה ואין פוסלין למפרע סת"ם שכתב, כי אמרינן השתא הוא דאיתרע, חוץ מאותו ס"ת שפיו ענה בו שהיה כותב יותר ממאה אותיות בדרך זה באותו ס"ת. ואם לא נטל קבלה מעולם, כל מה שכתב בספק פסול הוא, דמאי שנא סופר משוחט, כמו זה כן זה. ברם סגיא באש עלוהי לפסול כל סת"ם בכל מקום שימצא בבל יראה, ממש דבר שאין הצבור יוכל לעמוד, ע"כ חפשתי בנרות להראות באצבע אור תורה, ושמתי כל מגמותי להצילו, ויגעתי ומצאתי און לי למעתיק בתכלית הקצר מה שמגיע בשרשי הדין הזה.