תורת נתנאל · חלק ז׳ סימן י׳

עוד יש ראיה להתיר מהירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג) שהביא הסמ"ק ורשב"א, והכי איתא התם עירב אותיות אית תני כשר ואית תני פסול, מאן דאמר כשר מלמטה, מ"ד פסול מלמעלה, כגון ארצינו ותפארתינו, אבל ארצך צריכא, עכ"ל. ופי' רשב"א בתשובה (ח"א סימן תרי"א) דה"ק מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית האות נפסלה צורתה, הילכך אם בא לגרור הוי כחק תוכות שלא נעשה האות מעולם עד עכשיו שהוא גוררו, אבל כשנדבקו מלמטה אחר שנגמר צורת אות ומתחלתה כשרה היתה ואם בא עכשיו לגררו לא הוי כחק תוכות, ע"כ. וא"כ נוכל לומר מה שאמר הסופר שכתב כן למאות אותיות שנגעו הקוצין וסתם במקומות שהיה מן הראוי להיות פתוח אנו אומרים שנעשה הדיבוק אחר שנגמרה צורת האות וזה כשר לדעת הירושלמי. הגם שבתלמודינו לא מפליג בין נוגע למטה או למעלה, וגם רוב הפוסקים קדמאי ובתראי לא נראה להם פסק מרדכי וחשבי דיבוק האותיות לחק תוכות, מ"מ כדאי הירושלמי והרב מרדכי שהיה מגדולי בעלי הוראה אשכנזי לסמוך עליהם בשעת הדחק שלא לגנוז ס"ת ות"מ למאות ולאלפים. כדאמרינן בשבת דף מ"ה ע"א, א"ל רב כהנא ורב אסי לרב הכי הילכתא א"ל כדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. א"כ אנו אומרים בכל ס"ת שכתב זה הסופר אנו שרינן מכח ספק ספיקא, חדא שמא ידע וגמר ועשה כהלכתו עד עכשיו והשתא הוא דאתרע, ואת"ל שלא למד וידע כלל הך דינא דחק תוכות עדיין ספיקא דדינא שמא קיי"ל כמרדכי וכהירושלמי. אמנם תורת משה אחינו שפיו ענה בו וגם עשה הסופר מעשה, מ"מ ראוי לסמוך על המרדכי ור"ץ והירושלמי בשעת הדחק, וכדפרשתי.