נמצינו למידין, אפילו לדעת הרשב"א ודעימיה, יש ספק ספיקא שמא נימוחו ונתרסקו, ואת"ל שלא נימוחו, שמא נפלו כולם מחמת נדנוד וקול הרחיים. ומה שכתב ע"ז מכ"ת שלא התיר רשב"א מכח ספק נימוח אלא מדברים שאין דרכן להתליע במחובר, אבל לא מחטה המתולעת, ויש לו מקום עיון על הט"ז ס"ק י"ז. ליתא, כי הוא לא ראה רק דברי הש"ך ס"ק כ"ט, אבל המעיין בתורת הבית בית ג' שער ג' יראה בעין שהרשב"א מתיר בספק שמא נימוח אפילו במיני פירות שדרכן להתליע במחובר, ע"ש. אך הש"ך הביא דעת האיסור והיתר שהחמיר שלדעתו אינו אלא בדבר שאינו הוחזקו וכו', אבל דעת הרשב"א אינו כן. ובאמת האיסור והיתר אינו אלא מן המחמירין, דהא בס"ס מתירין אפילו איסור דאורייתא, כמ"ש הרשב"א.
תורת נתנאל · חלק ל״ח סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.