תורת נתנאל · חלק ל״ח סימן י׳

ולפי הנחה זו, אף אם יעלה על לבו לחשש שמא ריחשו, מ"מ יש להתיר מכח ספק ספיקא, חדא שמא לא ריחשו, ואת"ל שריחשו, שמא נתרסקו או נימוחו בחמימות החום, ואח"ל שלא נימוחו שמא פרשו כשטוחנין ברחיים להסיר המוץ מכת נדנוד וקול הרחיים, כאשר באמת ענינו רואות שאין מוצאין לאחר הטחינה שום תולעת בא' מהנה באלף אלפים, וסמכינן ארובא, כמו שאין אנו בודקין אחר שמונה עשר טריפות. ומה תאמר, שהוחזקו בהן התולעים והוי ספק הרגיל, הלא כבר אמרנו וענינו לאחר הטחינה אין מצוי בהן אלא אם ימצא א' מאלף, וטירחה גדולה לברור כל גרעין וגרעין בהא סמכינן ארובא.