תורת נתנאל · חלק ל״ח סימן ט׳

ושכתב מכ"ת עם היות שנניח סברא זו שלא ריחש התולעים של גריני קערנר בעודו מחובר, מ"מ אפילו להמתירין אסורים מאחר שמונחים בין הקליפת המוץ ובין הכוסמת, והמוץ הוי כמו עץ, כמו שכתבו הפוסקים בשרביטין. זה אינו, דהני תולעים גדילין מן שמנונית ומתיקות הכוסמת ולא מן המוץ, משא"כ בשרביטין גופא דרך גדילתן ויניקתן, ומ"ה דווקא בשרביטין אסרו ולא בכה"ג. ותדע דהא אמרינן בסוף פרק אלו טריפות דרני דבישרא אסירי (ופירש"י וכל המפרשים שהם תולעים הגדילים בין עור לבשר), דכוורי שריין, ופריך מאי שנא, ומאי פריך אימא מ"ה אסירין דתלינן שמא מעור הבהמה אתו וזה וודאי שרץ הוא, אלא ש"מ שהמה יונקים וגדילים מלחלוחות ושמנונית דבישרא שדינן שמבשרא הם גדילים אף שמונחים בין עור לבשר, וק"ל.