תורת נתנאל · חלק ל״ה סימן ה׳

ותמיה גדולה קחזינא הכא, איך נעלמו ממנו דברי תוס' מהך שמעתין שהוא הביא ראיה ממנו, שכתבו תוס' דף י"ח ע"ב ד"ה חיישינן שמא פייס, וז"ל, ואין להקשות בגיטין הבאים ממדינת הים ובמשליש גט לאשתו אמאי לא חיישינן לשמא פייס, דהכא הוא דחיישינן טפי לשמא פייס לפי שלא נחתם וכי מתפייס נמי ליכא קלא, אבל כשכבר כתבו וחתמו העדים בגט ומזומן ליתנו אין רגיל להתפייס וכי מתפייס איכא קלא והכל מרגישין, עכ"ל. הרי להדיא שכתבו תוס' לאחר חתימה ליכא למיחוש לפייס, וא"כ ודאי לאלתר לריש לקיש היינו שניתן למחר ביום וליכא למיחוש לשמא פייס בלילה כיון דכבר מחתים אית ליה קלא. והא דהביא ראיה מפרק כל הגט דפריך וליחוש שמא פייס אף שהוא אחר חתימה, כבר תירץ ר"ת כיון שהוא אינו בעיר שהלך משם מסתמא לטובתה נתכוון שלא תתעגן וקובע זמן חיישינן שמא יבוא בתוך כך ויתפייס, ובמשליש גט לאשתו כיון שהוא בעיר מסתמא מחמת קטטה מגרשה ומה שקובע זמן בנתינת הגט לצעורה קמכווין ולא להתפייס, אבל ריש לקיש חיישינן שמא פייס כיון דלא קובע זמן ליכא ראיה דמחמת קטטה קמגרשה, וגיטין הבאים ממדינת הים אע"ג קבע זמן ומסתמא כדי שלא תתעגן, והא דחייש ריש לקיש שמא פייס היינו כיון דכבר לא חתם הגט וכי מתפייס ליכא קלא אבל במדינת הים כבר חתמו הגט ואי איתא דפייס קלא אית להו, כך צריך לפרש כוונת תוס'. ויש מפרשים דלר"ת דמדינת הים ליכא למיחוש לפיוס, כמו שתי' רש"י (דף כט ע"ב ד"ה ליחוש שמא פייס) דמספיקא לא עקיר נפשיה דמימר אמר הבעל השליח קדמני וכבר הגיע הגט לידה. זה ליכא למימר לפי מה שפירש ר"ת בתוס' ד"ה שמא פייס דהאי שמפייס היינו שמא פייס וביטל הגט בדיבור, ובזה לא שייך מספיקא לא עקיר נפשיה דהא תיכף יכול לבטל אחר צאת השליח לדרך, וגם לפי פי' זה למה ריש לקיש חייש לפיוס הא מחמת קטטה מגרשה, וע"כ צ"ל כיון דעדיין לא חתים חיישינן לפיוס במשליש גט לאשתו דליכא למיחוש שמא פייס כיון דמחמת קטטה מגרשה וכבר חתם הגט וכי מתפייס קלא אית ליה, וא"כ פשיטא איכא לפרש לאלתר היינו ליתן למחר ביום ולא חיישינן לפיוס בלילה כיון דמחמת קטטה מגרשה וכבר חתם הגט וכי מתפייס קלא אית ליה בזה מודה ריש לקיש, וזה ברור, ובעיני יפלא מאוד לגברא דכוות' איך נעלמו דברי תוס' אלו ממנו.