תורת נתנאל · חלק ג׳ סימן ט׳

יען בנדון דידן דאין לה ווסת קבוע ולא ידעינן מאיזה יום נתחיל העונה, ולהיות אשה זו מותרת לעולם א"א לומר כמ"ש תוס' והב"י דהא מוחזקת בדמים היא, וא"כ לא תטמא לעולם. ומ"ש אאמ"ו להתירה מכח ס"ס שמא פסקה מלראות [זה אינו], חדא כמ"ש הרב אב"ד הנ"ל (לעיל סימן ב' עמוד טז) דרובא אינן פוסקת עד נ"ה או ס', ואם קורין לה זקנה מתביישת, דאם אלמנה היא רצתה בקב ותיפלות. ועוד נ"ל בר מן דין, ספק פסקה מקרי ספק חסרון ידיעה וחכמה, וצ"ע קצת בפרטי הס"ס, ע"ש. וגם מה שצדד אאמ"ו ממה שאין לה כאב בדדיה מוכח דפסקה מלראות, נלע"ד דהדין עם הרב אב"ד דיניקה אחת להם, דהרי דם נעכר ונעשה חלב, ועוד הבט וראה במעשה טוביה ח"ג פי"ב בהפלגת הזלת דם נדות להשים כוס המציצה ע"ג דדי אשה למשוך הדם למעלה, ע"כ.