תורת נתנאל · חלק ג׳ סימן ח׳

ונבא עכשיו להנדון, דהנה ודאי אם ידעינן דפסקה מלראות פשיטא דתולין במכתה, וכן אם הי' לה וסת קבוע מותרת שלא בשעת ווסתה אף דלא ידעינן בוודאי דמכתה מוציא דם, מכח ספק ספיקא שכתב הרמ"א, ספק מן המקור או מן הצדדין ואת"ל מן המקור דלמא מן המכה. ומה שמשיג הש"ך (ס"ק כ"ב) דאין זה מקרי רק חדא ספיקא דומיא דכתובות דף ט' (ע"א, ושם בתוס' ד"ה ואי), לפענ"ד הדין עם הרמ"א כיון דהספק הראשון מתיר טפי לאו שם אחד הוא, כמ"ש הש"ך לעיל סימן ק"י (כללי ס"ס ס"ק י"ב) בשם תרומת הדשן. והנה אם ידעינן שדם מכתה משונה מדם ראייתה אינו תולין במכתה כמבואר בגמ', ומכ"ש לדעת הרמב"ן שצריך לחקור על כך כמ"ש בטור ורא"ש, אבל אי תולין בצדדים אז תולין אע"ג דאין דם מכתה דומה לדם ראייתה. ומכ"ש לדעת הפרי חדש בכללי ספק ספיקא (אות י"ב) דכתב דאם הספק השני הוא רק בתוספות מציאות נמי אמרינן כה"ג ס"ס, והנה צדדין יש לתלות בכל אשה אבל במכה אינו תולין אא"כ ידוע שיש לה מכה, ודו"ק.