תורת נתנאל · חלק ג׳ סימן ז׳

אמנם הש"ך בס"ק כ"ד כתב דגם הרשב"א ס"ל דצריכה שתדע שמכתה מוציאה דם אלא שאינה צריכה שתדע שמרגשת עתה שהדם הוא בא ממכתה, עכ"ל וא"כ לדבריו נמי לק"מ כל הני קושיות הנ"ל. ולכאורה יש ראיה לדברי הש"ך, שהרי הרשב"א כתב ונאמנת לומר מכה יש לה ששם יש דם ותולה במכתה שאני אומר ממנה הדם יורד ושותת, עכ"ל, מדקאמר ששם יש דם משמע בהדיא שיודעת שמכתה מוציא דם. איברא דאמ"ו הגאון מהר"י נר"ו (פלתי סימן קפ"ז ס"ק ה') הקשה עליו דהא בלאו הכי צריכים אנו להבין דברי הרשב"א שסותר דברי הפוסקים דס"ל דבעינן שיודעת שמכתה מוציאה דם דהא א"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת, ובגמ' משמע דברואה דם ממכה א"צ בדיקה כו', וקשה היאך שייך בדיקה, שאפילו אם תכניס שפופרת ונמצא דם על ראשו אכתי היאך ידעה שמכתה מוציא דם הזה או אם דם נדה הוא דהא מכתה על המקור, וצ"ל דמכניסה השפופרת במקום הכאב דמסתמא היא יודעת מקום הכאב מקום שהוא המכה, דהמכה לא תולה באויר, וכך היא בודקת (שלא במקום הכאב), אם נמצא על ראש המוך בידוע שהוא מן המקור, ואח"כ תבדוק במקום הכאב במקום שהיא המכה אם דם על המוך בידוע שמן המכה הוא בא הדם, וא"כ עולה דברי הרשב"א שפיר. אבל לדברי הש"ך קשה, דמפרש דאף הרשב"א ס"ל דצריך שתדע שהמכה מוציא דם, אלא דעיקר ראייתו שלא בעי שנדע שבשעת תשמיש המכה מוציא דם, א"כ מה מקש' הרשב"א הא צריך בדיקה, א"כ קשה קושיא הנ"ל היאך שייך בדיקה הא אפילו אם בדקה בשפופרת במקום הכאב המכה ונמצא דם על ראש המוך אכתי היאך ידעי אם המכה מוציא דם בשעת תשמיש או לא, אלא ודאי דלא כש"ך אלא כשיטת הב"י ושפיר קאמר הרשב"א, וק"ל ודפח"ח. וגם הלשון שכתב הרשב"א דאף שיש לה מכה א"א לה לדעת אם הוא מן המכה אלא בבדיקה וכו', משמע דא"א לה לדעת כלל אם מכתה מוציא דם או לא, ועוד קשה אמאי מפרש הרשב"א בגמ' שממנה דם יוצא לאו שאשה אמרה כן אלא שאני אומר כו', ודחק עצמו, לימא דכל זה מדברי אשה הוא, והכי קאמר נאמנת אשה לומר מכה יש לה במקור שממנה דם יוצא, דהא צריכה שתדע האשה שמכתה מוציא דם, אלא ודאי כשיטת הב"י ואמו"ה וחכם צבי ושבות יעקב דלהרשב"א ל"צ שתדע שהמכה מוציא דם. והא דכתב מכה יש לה שיש שם דם, לא דצריכה לומר שמוציאה דם בוודאי, אלא לאפוקי מכה יבשה וכיוצא בה שאינו מוציא דם בוודאי ואנו אומרים ממנה דם יוצא.