תורת נתנאל · חלק ג׳ סימן ה׳

איברא מדברי הרשב"א יש לנו ראיה לדבריו דבמקור אין יכולה להרגיש כלל, דכתב בתורת הבית סוף שער ד', ומסתברא דאפילו אינה מרגשת ממש שהדם יורד ושותת מן המכה, חדא דאין עינה בין מכתה וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת וכו', והתם ודאי משמע דברואה דם מחמת מכה א"צ שפופרת כו', אלמא אף בלא בדיקה תולה במכתה, דאף ביש לה מכה א"א לה לדעת אם הוא מן המכה אלא בבדיקה, אלמא מן הסתם היא תולה במכה וכו', והא דקתני נאמנת וכו' (עכ"ל הרשב"א), עיין בב"י שהביא כל דבריו. נמצא מוכח מדבריו בהדיא דא"א לה לדעת כלל במקור אם הדם הוא מן המכה, כמ"ש דא"א לה לדעת אם הוא מן המכה אלא בבדיקה. ואין לומר דהרשב"א איירי באינה מרגשת אבל אם מרגשת לא מיירי, דא"כ קשה היאך מייתי ראיה מהתם דבאינה מרגשת ל"צ בדיקה דלמא צריכה בדיקה והש"ס מיריי במרגשת, ואין אנו צריכין לידי דוחק של הרשב"א ולפרש שאני אומר שממנו הדם שותת ויורד ולאו מדברי האשה הוא, אלמא דהרשב"א ס"ל דאם יש לה מכה במקום המקור א"א לה לידע אם הדם הוא מן מכה או מן המקור דהא אינה מרגשת רק זיבת דם ששותת ויורד בדופני רחמה בשעה שנגע הדם בדופני המקור אבל לא יודעת מאין תבא. וא"כ לפ"ז יכולין אנו לקיים דברי אאמ"ו נר"ו דהיכא שאין המכה במקור גם הרשב"א מודה דבעינן דוקא מרגשת הואיל דאיכא למיקם עלה דמלתא, ולא יהיו תוס' חולקים על הרשב"א, דא"כ ה"ל להרשב"א להביא דבריהם כמו דרכו בכל מקום, אלא ודאי תוס' אזל למאי דס"ד מעיקרא. ואע"ג דבפסקי תוס' (סימן ל') כתב דוקא במרגשת וכו', י"ל דבפסקי מיירי דליכא מכה במקור זולת במקום אחר.