ונתחיל באמצעותו, הנה מה שכתב אאמ"ו להשוות דעת הפוסקים ולומר דהרשב"א שמיקל בכל ענין אפילו רואה מחמת תשמיש ובשעת ווסתה ואינה מרגשת שמכתה מוציאה דם אפ"ה תולה במכתה ומותרת לבעלה, מיירי כשיש לה מכה במקור, ואז א"א לה לידע ולהרגיש אם דם מכתה היא או דם מקורה. והגמ"י ושאר הפוסקים דס"ל דוקא במרגשת ויודעת שמכתה מוציאה דם, אבל באינה מרגשת אסורה, ובשעת ווסתה אסורה אפילו יודעת שמכתה מוציאה דם אפ"ה אסורה דא"כ לא תטמא לעולם כמבואר דעתן בבית יוסף, מיירי שיש לה מכה במקום אחר, ובכה"ג אי אתה יכול לומר א"כ אתה אוסרתה על בעלה לעולם דליכא למיקם עלה דמילתא, דהא בכה"ג איכא למיקם עלה דמילתא אם מרגשת שדם זה בא מן המכה, ואי אינה מרגשת שדם זה בא מן המכה אסורה לכ"ע, וגם הרשב"א מודה לזה משום הך סברא אלימתא וכי לא תטמא לעולם, עכ"ד.
תורת נתנאל · חלק ג׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.