תורת נתנאל · חלק ג׳ סימן ב׳

הנה מי אנכי חוח היער ליתן צמרתי בין עבותי' ארזי לבנון, מג' סיבות, השנים והשכל והלימוד, כי המה זקני החכמה והמדע ורוב שנים ידברו, ואם זקנה אין כאן חכמה יש כאן. אבירי בשן אשר להם מלתעות כפירים בשבילי ש"ס ופוסקים, ובידם להכריע ולהשיג על הראשונים ועל האחרונים בראיות ברורות כאילי נביות קמו כמו נד, ועל כולם לימוד כזה אשר איסורו איסור עולם איסור חמור של כרת, אשר נתחבטו בו הראשונים והאחרונים, וכמה אנשי חיל לא מצאו ידיהם ורגליהם בבהמ"ד בדינים אלו, כמ"ש בשו"ת אמונת שמואל בסי' כ"ג, והיה ראוי לי לשום ידי למופי ושתיקותי יפה מדיבורי ולהחביא אל הכלים, ובפרט באתרא דתלי מרי' זייני' וכו'. ובער אנכי מאיש בלי ספק, הן חסרון חכמה, ובין חסרון ידיעה, כי לא בדרדקי תבונה, ריק מכל דבר. אמנם אחרי שובי נחמתי והעזתי מצח כזונה, כי תורה היא וללמוד אני צריך להעמידני על קו האמת והישר, ולא באתי לפלפל בדבריו, זולת להבין הדבר על בוריו.