תורת נתנאל · חלק כ״ז סימן י״ב

מיהו הבית שמואל (ס"ק ס"ט) השיג על הרב ב"י, דהא בסימן קל"ב פסק גבי גט מחזירן אם הוא בכיס וארנקי דלא חיישינן לשאלה בהני כלים, וצ"ל דשאני גט דהוי הבעל דבר לפנינו ולא אמר דהשאיל לא חיישינן לשאלה, אבל גבי מיתה חיישינן לשאלה. אבל קשה א"כ מאי פריך הש"ס מגט על האי דיבמות, והניחו בצ"ע. ולפענ"ד יש ליישב דבריו, דבאמת אף אם הבעל דבר לפנינו ואמר שלא השאיל אין הוא נאמן רק מטעם מיגו שלא אבדתיו, וזהו למאן דאמר סימנין דרבנן דמוקי הברייתא מצאו קשור היינו מצאו בעצמו, אבל למאן דאמר סימנין דאורייתא מפרש הברייתא במצאו אחר, וא"כ אין כאן מיגו ולא נאמן לומר שלא השאיל, ושפיר פריך. וכ"כ מהרש"א בהדיא בבבא מציעא בד"ה מצאו גט, וז"ל, לפום סוגיא דשמעתין דפריך מיניה ניחוש לשאלה, היינו למאי דס"ד סימנין דאורייתא, ואית לן לפרושי כפשטה דאפילו במצאו אחר יחזיר לשליח או לבעל, אבל אי הוי אותו שאבדו מצאו לא הוי קשיא ליה נמי ליחוש לשאלה דהוי נאמן לומר שלא השאילו לאחר במגו דלא אבדתיו, עכ"ל. וכבר כתבתי דהב"י בתשובה פסק כמ"ד סימנין דרבנן. ואפשר מפני זה לא הביאו הרי"ף והרמב"ם הברייתא דמצא הגט קשור בכיס וכו', משום דאינהו פסקו כמ"ד סימנין דרבנן, וע"כ מיירי הברייתא במצאו עצמו ואומר שלא השאילן דנאמן במיגו דלא אבדתיו, וזה דבר פשיטות דא"צ לכתבם דכלל גדול בתורה דנאמן במיגו.