ובזה ניחא הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין (הי"א) פסק דסימנין דרבנן, והקשה הלחם משנה הא בהלכות גזילה ואבידה פרק י"ד (ה"א) פסק כמ"ד סימנין דאורייתא. ולדברינו לק"מ דפסק כמ"ד סימנין דרבנן, ואליבי' לא יליף איסורא מממונא, דגבי ממון מודה דסימנין דאורייתא, ונכון. ויובן בזה דברי הרב"י בתשובה דהא דמהדרינן חמור בסימני אוכף ולא חיישינן לשאלה, היינו דוקא גבי ממון הקילו דלא חיישי לשאלה, אבל במלתא דאיסורא לעולם חיישינן לשאלה. והא דפריך הש"ס מחמור בסימני אוכף היינו למ"ד סימנין דאורייתא דיליף לה מחזרת חמור, ש"מ דלא מחלק בין איסור לממון, אבל הרב"י פסק כמ"ד דסימנין דרבנן ושפיר יש לחלק בין ממון לאיסור דיותר החמירו באיסור, וק"ל.
תורת נתנאל · חלק כ״ז סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.