ונראה דקושיא אחת מתורצת בירך חבירתה, דנגד חזקת אשת איש מוקמינן חזקה כל מה שנמצא אצל אדם הוא שלו, והוה כאילו אין כאן חזקה כלל, ובחמור בסימני אוכף גם כן לא שייך שום חזקה. ומעתה מצד הסברא יש לומר דחזקה זו דכל מה שנמצא אצל אדם אלים טפי מחזקת אשת איש, שהרי חזקה זו עדיף ממגו, וכמבואר בחושן משפט סימן צ"ט כו', וחזקת אשת איש לא מהני במקום מגו, וכמבואר בגיטין דף ס"ד (ע"א) שאם אמרה קמי דידי יהביה ניהלה לגירושין נאמנת מגו דבעית אמרה לדידי יהביה ניהלה, והרי מוציאה עצמה מחזקת א"א ע"י מגו. ואם כן היה ראוי שלא לחוש לשאלה, אלא דלדעת הפוסקים בסימן ע"ב סי"ט דכל הדברים עשוים להשאיל ולהשכיר חוץ מכלים שמקפידין עליו, אם כן שוב ראוי לחוש לשאלה חוץ מכלים דלא מושלי אינשי, והוא עצמו מסקנת הגמרא דבכלים דלא מושלי אינשי ל"ח לשאלה. ולמכירה ל"ח כלל, דמוקמינן הכלים בחזקת מרא קמא, רק לשאלה חיישינן, ובדברים העשוים להשאיל. ובדברים שאינם עשוים להשאיל, חזקה מה שנמצא הוא אלים מחזקת א"א, והיה מקום להקל. אמנם לדעת רמ"א בסימן צ"ט שהביא יש חולקים שגם חזקת מה שנמצא אצל אדם לא מהני במקום מגו, אם כן יש מקום להחמיר שאז שוה חזקה זו לחזקת א"א, אלא שעל כרחך במקום שחזקת א"א איתרע קצת ודאי חזקה זו עדיפא.
תורת נתנאל · חלק כ״ה סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.