והנה עכ"פ כיון שיצא לנו שאפילו המחמיר בזה הוא חומרא דרבנן, אבל חששא דאורייתא ליכא, אם כן ראוי לחפש כל הקולות. ובגוף החשש דשאלה קשה לי מאד דהרי זו חזקה אלימתא דכל מה שנמצא אצל אדם הוא שלו, וחזקה זו מהני אפילו נגד מגו, וכמבואר בחושן משפט סימן צ"ט ס"א בהג"ה, ולדעת הש"ך ס"ק ו' כל הפוסקים מודים בזה, ואם כן למה ניחוש לשאלה. וכן קשה להיפך מאי מקשה הגמרא מחמור בסימני אוכף, דלמא שאני הכא דסמוך מיעוטא דשאלה לחזקה שיש לאשה זו חזקת אשת איש, משא"כ בחמור לא שייך שום חזקה, דהמוצא אבידה לא מקרי מוחזק כמבואר בתוס' בפרק קמא דכתובות (טו ע"ב) בד"ה להחזיר לו אבידה.
תורת נתנאל · חלק כ״ה סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.