תורת נתנאל · חלק כ״ד סימן ט׳

ולמ"ד סימנים דאורייתא, לשינויא בתרא לא צריך למימר דחיישינן לשאלה, וכ"כ תוס' ביבמות (קכ ע"ב ד"ה איבעית אימא). ויש רוצין לדחות באמרם דבסוגיא דבבא מציעא אחר שתי' כליו בחוורי וסומקי, וקשה אלא הא דתניא מצאו קשור כו', הרי להדיא אף בתי' דמשני הש"ס בחוורי וסומקי לא נאיד מהך סברא דחיישינן לשאלה. וזה דבר שאין לו שחר, אי ס"ל לשינויא בתרא דחיישינן לשאלה אמאי נאיד משנוי קמא, וליכא למימר דס"ל לסברא דחיישינן לשאלה אפילו בכלים דלא משאלי א"כ תקשי ליה מאוכף, אלא ודאי דלהך שינויא לא חיישינן כלל לשאלה, ועוד לדבריהם אמאי נדייק כן בסוגיא דב"מ ניזל להיפך מסוגיא דיבמות דבתר דמשני וא"א בחוורי וסומקי תו לא מקשה מידי והתם בדוכתא עיקר, וצ"ל דסוגיא מהופכת, וכן בספר תורת חיים רוצה להגיה דהך שינוי איבעית אימא מקומו קודם לימא כתנאי.