תורת נתנאל · חלק כ״ד סימן כ״א

וכמו כן לא ניחוש לפקדון או לגזילה כל מה שנמצא אצל הנטבע, והמרדכי בר חיים ערק לעלמא. בוודאי אין להעלות הדעת להחמיר, וכן ראיתי בשו"ת פני יהושע סימן הנ"ל, וכתב, וזכיתי ששמעתי כי הגאון המופלג מהר"ל מפראג זלה"ה האריך ג"כ בזה דלא חיישינן לשאלה, אלא אפילו לדעת חולקים עליו כה"ג וודאי ל"ח שהן דברים שאין דרכן להשאיל בלא ספק כגון סחורות וכן סוס ועגלה בדרך לפי דעתי לא יעלה ע"ד שום חכם לומר שהשאילן את הכל, ובלתי ספק המחמיר בסברא כזו עתיד ליתן את הדין, כמ"ש הרמב"ם בתשובתו שכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו, דבעיגונא הקילו. גם למכירה לא ניחוש כמו שהוכיח שם. ע"כ גם כל המטבעות שנמצאו אצלו הניח בעלה טרם צאתו מביתו הכל רשום ברשימה, והיא הגידה כל סך מטבע ומטבע ונמצא הכל אצל הנטבע כך במנין הרשימה, הלא אמרו חז"ל פרק מי שמת (בבא בתרא קמו ע"ב) שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אם עמד חוזר, דמסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי, אלא מחמת מיתה, ולהכי אם עמד חוזר. והיאך יעלה על הדעת שנתן או השאיל כל אשר לו לאחר ושביק נפשיה ערטלאי. בכן לדעתי הקלושה מכל מה שכתבתי איתתא דא העבלה מותרת היא לכל גבר, אמנם שיסכימו עמי עוד רבני קשישאי מפורסמים בדורינו ואהיה נטפל לעושי מצוה.