תורת נתנאל · חלק כ״ג סימן כ׳

אמנם גם בזה אין דעתי נוחה להתיר איתתא דא, וגם כל האחרונים לא סמכו דעתם להתיר מטעם זה לחודיה אם לא בצירוף טעמים אחרים להיתרא וכו'. ואפשר בנדון דידן נמי איכא עוד טעם להיתר, דבמרדכי סוף יבמות כתב בזה באשה אחת שאמר הנכרי במסיח לפי תומו שהוא הרג ליהודי אחד בין שקולא לאוריך, שהיה מוליך י' ליטרין מה ששלחה מרת יהודית לאחיה בשקולא וכו', ושאלוה למרת יהודית ואמרה כן הוא ששלחה ע"י זה לאחיה י' ליטרין וכו', והתירוה לאשת השליח ההרוג מטעם משום דבסימן מובהק מעידין אפילו למ"ד סימנים דרבנן וכו'. וכתב ב"י בתשובת (סימן ל"ז) [דיני מסל"ת סי' ז'], הדין זה אמת, אבל לאו מטעם דמרדכי, דמ"מ חיישינן לשאלה, אלא מטעם אחר יש להתירה, כיון שמרת יהודית אמרה ששלחה י' ליטרין ע"י בעלה של זו, והנכרי אמר שהיה מוליך י' ליטרין, אין אנו אומרים כל י' ליטרין מה שמסרה יהודית לו מסר הוא לאחר שנהרג, אלא אומרים אותו האיש שמסרה לו הוא זה שנהרג ואיתתא שריא, עכ"ל. וה"ה בנדון דידן כיון שאשתו של הנטבע מרת העבלי אמרה וכתבה ברשימה מה שלקח בעלה מרדכי כ"ץ לעצמו קודם צאתו מתוך ביתו, כך וכך מעות וכך וכך שט"ח, והזכירה בתוך גם אויער והטבעת עם קארמיאל מה שנתנה לו במתנה, וגם החותם שלו וקיומים מן השררה יר"ה, אין חוששים שמא מסר בעלה מרדכי כ"ץ לאחר והאיש אחר הוא שנטבע במים, אלא וודאי אמרינן הוא בעלה של העבלי מרדכי כ"ץ הוא שטבע במים.