תורת נתנאל · חלק כ״ג סימן כ״א

ועוד י"ל, כיון שאשתו העבלה כיוונה למנין ומספר של כל מטבע ומטבע בפרוטרוט, י"ב דוקאטין י"ב דובלין ד' אלטי דובלין ב' חצי קרלינר, י"ל דהוי מנין סימן. וכמו שכתב חלקת מחוקק ס"ק ל"ז, לפי רש"י ביבמות (קכב ע"א) קולר חבורה משמע, א"כ משמע דמנין הוי סימן. ואף דלא קיימא לן כהך פירושו, אלא כפי' הרמב"ם ור"ח בקולר היינו שהיו חבושים בבית האסורים בקולר של ברזל כו', וכמ"ש בש"ע סימן י"ז (סי"ז), וז"ל, וכן אם מצאו י' אנשים והם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכו', משמע דווקא שהם אסורים בקולר הוא דמהני הא לאו הכי חיישינן דלמא הני י' כולהו אזלי וכו'. מ"מ בח"מ סימן (רמ"ד) [רס"ב ס"ג] גבי אבידה פוסקים מדה ומשקל ומנין הוי סימן להחזיר אבידה וכו', ואע"פ די"ל דוקא לגבי [ממון] הוי מנין סימן ולא בעדות אשה דמנין לאו סימן מובהק הוא ביותר וכו', מ"מ הב"ש סעיף קטן ע"ב הביא בשם מהר"י בן לב ומהר"א מזרחי ומשאת בנימן דמנין הוי סימן מובהק להתיר את האשה, וכמ"ש חלקת מחוקק וכו'. אע"ג דיש לחלק דלא הוי מנין סימן מובהק אלא במנין של אנשים כמו התם י' אנשים יצאו בקולר בחבורה וכו', דהא חששא רחוקה לומר דהנך י' אנשים אזלי לעלמא והנך י' אנשים אחרים נינהו, אבל במנין המעות של איש אחד איכא למיחש שמא זה נתן או השאיל מנין מעות שלו לאיש אחר והוא אזיל לעלמא וכו'. אבל המעיין בתשובת ב"י סי' ז' מבואר בהדיא דלאו דווקא מנין דהוי סימן, דה"ה מנין מעות או דברים אחרים נמי הוי סימן. ואפילו את"ל דמנין לא הוי סימן מובהק וכדעת קצת פוסקים, מ"מ יש להצטרף לטעמים אחרים שכתבתי, וכמ"ש בהג"ה סעיף כ"ד ובב"ש ס"ק ע"ג (ד"ה) סימנים אמצעים מצטרפין וה"ל סימן מובהק, ע"ש.