גרסינן ביבמות דף קט"ו (ע"א) ההוא גברא דבשילהי הלולי איתלי נורא בי גנני, אמרה להו דביתהו חזו גבראי חזו גבראי, אתו חזו גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדי, סבר רב חייא בר אבין למימר היינו עישינו עלינו בית, אמר רבא מי דמי התם לא קאמר חזו גבראי, ועוד גברא חרוכא דשדיא ופסתא דידא דשדיא, ורב חייא בר אבין גברא חרוכא דשדיא אימא אינש אחרינא אתא לאצולי ואכילתיה נורא ופסתא ידא דשדיא נורא איתליא ואתילד ביה מומא ומחמת כסופא ערק ואזל לעלמא, ע"כ. ופסק הרשב"א כרבא, גם המהרש"ל סימן ו' כתב, וז"ל, וכן נראה עיקר כרבא, דלא מחמרינן כולי האי בהיתר נשים עגונות בפרט חששא רחוקה כאלו והיא אומרת להדיא דלא הכי הוי, ע"כ. והנה בנדון דידן גם הכפרי אומר להדיא נשרף ולא ערק לעלמא, ומתאונן עליו אשר לא צעק עליו להציל נפשו.
תורת נתנאל · חלק כ״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.