תורת נתנאל · חלק כ״ב סימן ב׳

יהודי אחד בשמו קוסיל הלך לכפר בארץ קיהל אצל כפרי אחד עם סחורות על רעפטיל בל"א כדרך רוכלים המחזירים בעיירות, והיה שם עם עול משאו לערך חצי שעה ששכב שם על הספסל מלובש במלבושים ומנעלים ברגליו, ואכל שם חתיכת לחם שנחתך עם הסכין של יהודי אונ' איזט אויך איין וויניג איין גישלאפן, אין דעמי הכפרי גיוואלט ליגן גיהן רופט הנער קטן בפתח השטוב אריין פויאר פויאר גיהט דאך הינט נויז איך ווייש ניט וואש הינטר דען הויז איזט עז גראכט אונ' שנאלט הינדר דען הויז איך שברינגן הינדר אן שטאל אזו שלאגט דז פייאר שוהן קיגן איהם אריין, אזו האט ער גשריאן מיין ווייב זאל זעהן דש זיא מיט דיא קינדר היא נויז קומט עש ברענט, אבר אן קוסיל האבי ער ניט גידאכט, נוהן בייא דען שטאל האט מאן גיפונדן שטיקר פון דען רעפיל גם קצת שטיקר סחורה גם בריב גם חצי חותם, דהיינו הטבעת החצי נשרף וגוף החותם עם האותיות לא נשרף ויכול לקרות האותיות, גם כיס גם בית נרתק של תפילין, גם קצת ממלבושים שלו שנכרים בטביעות עין גם כנף אחד מארבע כנפות שלו עם הציצה, גם סכין הנ"ל מצאו אלזו איזט ניט אנדרשט דער קוסיל איזט פון דיא שטובין צום שטאל גילאפן עם הרעכלי סחורה צו רעטורירין אבר מחמת אש שגבר עליו מוז ער שם אצל השטאל פר ברענט ווארדן מוז גיפאלן זיין אלז דז פייאר אויף אלי זייטן אן גגריפן אונד פעליג פר ברענט אבר קיין גוף האט מן ניט גיפונדן רק עצמות מאן קאן אבר ניט דער קענין אם המה מאדם או מבהמה. כל זה סיפר הכפרי מסיח לפי תומו, ומתאנח על חטאתו על שלא צעק ג"כ על היהודי אך התנצל מרוב הבהלות לא זכר אותו. גם החופרים גל של שריפה אומרים שמצאו בתוך עפר שריפה גולגולת של אדם, אבל לא נתנו אל לבם שזה גלגולת של היהודי. אבל כשמצאו קצת ממלבושים ומסחורה של היהודי אז עלתה על דעתם בוודאי זה גלגולת היתה של קוסיל שנשרף באש השריפה, גם לא לן יהודי אחר שם באותו כפר כי אם הקוסיל הנ"ל.