אך הרי"ף והרא"ש ונמוקי יוסף פסקו כרב חייא בר אבין, אמנם ראיתי ברבינו ירוחם חלק שלישי מנתיב כ"ג, וז"ל, אם נמצא דליקה במטתו או בביתו ואמרה אשתו ראו פלוני בעלי מת וראו אדם חרוך מושלך ופס ידא מושלכת לא אמרינן זהו בעלה אלא אמרינן שמא אדם חרוך אחר מעלמא הוא שבא להציל וזה פס ידא מבעלה היה ומתוך שנפל בו מום ברח מחמת בושה, ודינו כמו שאמרנו בעישינו עלינו בית שאמרנו שאינה נאמנת אע"פ שתאמר היא שהוא זה בעלה. וכתב הרמ"ה ודוקא שאותו פס ידא אינו מאיש החרוך כאן דאז אמרינן דשמא מבעלה הוא הפס וברח מבושת, אבל אם לא היה שם פס ידא אלא האיש החרוך או שיש פס ידא ואינו אלא מאיש החרוך ולא מצאו לו כי אם יד אחת אמרינן דוודאי האי פס ידא מהאיש החרוך הוא, וכיון שהיא אומרת שזה האיש החרוך הוא בעלה ואמרה מתחילה ראו בעלה נאמנת, וכן עיקר (עכ"ל הרבינו ירוחם). רצונו, דלא חיישינן הך חששא רחוקה שבעלה ניצול וגוף אחר הוא שבא להציל, כ"א כשראינו אומדנא דמוכח שנשרף עוד א', דפס ידא ממאן אתיא. א"כ בנדון דידן לא נמצא כ"א גלגולת אחת ואיזה עצמות בוודאי לא מחמירינן למימר שערק לעלמא.
תורת נתנאל · חלק כ״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
