תורת נתנאל · חלק ב׳ סימן ד׳

ומה שצידד מעכ"ת ולצרף ספיקא דשמא פסקה וסתה לגמרי משום שאינה מרגשת כאב בדדיה כמקודם, לבי מהסס בזה דאולי ע"י אסיפת דם וסתה טרם צאתו גרמו כאב הדדים, שורידי דם המקור משותפים עם ורידי הדדים ויניקה א' להם, וכמו שלפעמים גרמו צמרמורות ושאר וסת הגוף, ועתה בזו שאין דמיה נעצרים ופתחה פתוח תמיד גם דמי המקור קלים לצאת חוצה ולכך אין גורמים לה כאב הדדים, ואף שהיא בת מ"ז שנה אין דרך רוב הנשים להיות פוסקים ראייתם לפחות מן נ"ה או ס' שנה, ורובא דרובא מקפידים אם אחרים קורין לה אימא קודם הזמן ההוא, דבת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא (מועד קטן ט ע"ב), ומעולם לא יצאת זו מחזקת בעלת וסת.