תורת נתנאל · חלק ב׳ סימן ה׳

אמנם הנראה להמציא לה תרופה שלא תתעגן כל ימיה שבאיזה יום ששופעת הרבה יותר משאר הימים תתחיל למנות ימי הנדה כמנין הימים שהיתה רגילות לראות בשהיה לה וסת לערך ה' או ו' או ז' ימים, ואח"כ תספור ז' ימים אחרים במקום ימי לבונה ואח"כ תוכל לטבול לבעלה, וכן תנהוג מאז והלאה כל חדש וחדש לעונה בינונית ומטבילתה עד זמן עונה בינונית כל הדמים שתראה תולה במכתה מספק ספיקא, ובזה אזדא טענתם של התוס' וגם טענות הרשב"א, וכה"ג קיימא לן (נדה ד ע"א) לענין שאר איסורים דאמרינן בדרבנן שאני אומר כו'. ואע"ג דהתם בענין דוקא דאיתרע ממילא ולא שיכוון לכתחלה לגרום שיוכל אח"כ לומר שאני אומר, מ"מ בנדון דידן נראה דאפילו לכתחילה מותר מטעמי' דהרשב"א דחשו הרבה לתקנות עיגון. ואם אח"כ בשום פעם תחזור ותרגיש בסימן כאב הדדים תחוש לה וגם לעונה בינונית הנ"ל עד שתרגיש ג"פ בכאב הדדים דאז תו אינה צריכה לחוש לעונה בינונית הנ"ל.