תורת נתנאל · חלק ט״ז סימן ח׳

ואין לומר דמתניתין דכותבין שטר ללוה איירי כגון דידעינן בשעת הקנין דניחא ליה למלוה, כמ"ש הסמ"ע בסימן קצ"ה (ס"ק י"א) ששלחו העדים למלוה להודיעו להקנות, עיי"ש, זה אינו דמתני' קתני אעפ"י שאין מלוה עמו, ומבואר בש"ע סימן מ"ט (ס"ב) דפירושו אע"ג שאין העדים מכירין כלל המלוה מי הוא רק שהלוה אומר שפלוני המלוה רוצה להלוות לו, וכן מוכח מן הרשב"א הביאו בית יוסף (סי' ל"ט) בסעיף י"ט במה שהקשה על הרמב"ן דא"כ איך כותבין שטר ללוה אע"ג שאין מלוה עמו הלא לזה מחייבין המלוה להלוות ע"ש, מבואר להדיא דכותבין שטר ללוה אע"ג שלא ידענו מעולם אם מלוה זה רוצה להלוות לו כלל. ולפ"ז הדרא קושיא הנ"ל למקומה איך יחול הקנין כיון שיש ספק אז שמא לא ירצה בקנין שיעבוד נכסי' ולהלוות מעותיו חוצה. ועפ"ז הי' שיטת רש"י נכון וברור, אבל לשיטת הרי"ף הדרא הקושיא לדוכתי'. ואין ליישב כי אם בשנימא דהרי"ף סבירא ליה ג"כ כרש"י, וכמ"ש הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל"ט דהרי"ף ס"ל כיון שיש בו קנין מקנה לו בקנין שיעבוד נכסיו היום בין ילוה או לא ילוה, וא"כ דמקנה לו בין ילוה או לא ילוה ה"ל מתנה ובמתנה בוודאי ניחא ליה לכן מהני הקנין שלא בפני המלוה.