תורת נתנאל · חלק ט״ז סימן ז׳

וקשיא לי טובא על זה, דבבבא מציעא דף י"ג פריך על הך דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו, וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין, אמר רב אסי בשטרי הקנאה דמשעת כתיבה שיעבד נפשיה, ופירש רש"י בין ילוה ובין לא ילוה, והרי"ף חולק על פי' רש"י ומפרש בשטר הקנאה שטר שיש בו קנין, עיי"ש, ולכך כיון שיש בו קנין נשתעבדו נכסי לוה למלוה. וקשה דהא הך קנין הוא שלא בפני המלוה דהא תנן כותבין שטר למלוה אע"פ שאין מלוה עמו, וא"כ בשעה שנעשה הקנין לא איתבריר ללוה דדלמא לא ניחא למלוה לקנות שיעבוד נכסים ולהלות לו מעות, ואע"ג דבתר הכי שמעינן מן המלוה דניחא ליה, מ"מ כשיתרצה כבר הדרא סודרא למרא והקנין אינו כלום. בשלמא אי אמרינן כשיטת רש"י ניחא, דמפרש בשטר הקנאה בין ילוה ובין לא ילוה, וא"כ כיון דהלוה מחייב ומשעבד נכסיו אף בלא ילוה לו כלל הוי כמו מתנה ובמתנה בוודאי ניחא ליה וחל הקנין אף שלא בפני המלוה, אבל שיטת הרי"ף דמפרש בשטר הקנאה בשטר שיש בו קנין ולא כשיטת רש"י, הדרא הקושיא הנ"ל לדוכתי.